לְמה משַמש השמן?
כחלק מתהליך הטהרה של המצורע, יש לקחת את הדם של קרבן האשם, ולתת אותו על המיטהר. לאחר מכן, יש לקחת את השמן של המיטהר, ולתת ממנו על אוזנו הימנית, בוהן ידו הימנית, ובוהן רגלו הימנית, כמו שעשו לכוהנים בשעה שנמשחו לכהונה.
ויש להבין:
ראשית, מה עניינו של השמן כאן? ושנית, מה עניין ההזאה שבע פעמים לכיוון המשכן1, ומה הסיבה לכך שרק את השמן הִזוּ בצורה כזו, אך לא את הדם?
גם הציווי לשפוך את שאריות השמן על ראש המיטהר2 דורש הסבר, מהו הטעם לכך?
עקרונות התשובה
ההסבר הוא, שבאמצעות שורת הפעולות הללו כחלק מתהליך הטהרה, מבהירה התורה לאדם את העקרונות של התשובה שעליו לעשות.
מזים מן הדם אל האיברים הללו, כי אלה הם המקומות מהם היו עושים הקזת דם לצורך ריפוי. וכאן התורה מבהירה, שאין טעם לעשות את הפעולות הפיזיות כשלעצמן, אלא כשם שהצרעת היא במהותה עניין רוחני, כך הטהרה ממנה היא עניין רוחני, והיא לא מתבצעת באמצעות הקזת דם מהאדם, אלא באמצעות ההזאה.
התורה מְצַוָה להזות מהשמן שבע פעמים לכיוון המשכן, לרַמז על הפסוק ״שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם"3. כלומר, גם אדם שנפל, יכול לקום. וכך גם לחוטא שלקה בצרעת, ישנו פתח של תשובה.
ועושים זאת דווקא בשמן, שרומז על הליחה שבגוף האדם, שהיא הגורמת למחלה, ומבקשים מה׳ שישלח למצורע רפואה, ויסייע לו לשוב בתשובה.
לאחר מכן, הכהן נותן את השמן על מקומות מסוימים בגוף האדם, כדי לשוב ולרַמז שהרפואה של הצרעת היא עניין רוחני, ואיננה באמצעות רפואה פיזית של ניקוי הליחה.
לתת לשכל לנהל
לבסוף, נותנים את יתרת השמן על ראש המיטהר. כמאמר שלמה המלך: ״ושמן על ראשךָ אַל יֶחְסָר״4, והדבר רומז על חוכמתו של האדם. להורות, שהאדם צריך לתת לחוכמה להוביל אותו, ולוודא שהשכל הוא שמנחה אותו ולא הרגשות.
והכוונה בנתינת השמן על ראשו, היא להעביר למצורע את המסר החשוב הזה.
לסיכום, כל פרט בתהליך ההיטהרות של המצורע, מכוּון לעורר את האדם לתשובה נכונה, ולהורות לו דרך כיצד לתקן את מעשיו.