תמיהה על פרעה ותמיהה על בתו
פרעה היה מלא חרדה לעתידה של מצרים, אם עַם ישראל ימשיך לגדול ויתעצם. כדי למנוע את המשך ההתעצמות של בני ישראל, הוא הרחיק לכת וגזר על הריגת כל הבנים הנולדים, ובלבד שייעצר הגידול במספרם של בני ישראל.
לפי דברי חז"ל, פרעה גזר את הגזירה הקשה והנוראה הזו, גם משום שחרטומי מצרים אמרו לו כי מושיען של ישראל עומד להיוולד1. ואם כן, מתעוררת תמיהה גדולה: איך ייתכן שפרעה מְצַוֶּה על העם המצרי להרוג ילדים עבריים, ובה-בעת הוא מאפשר לבתו לגדל אצלו בבית ילד עברי שזה עתה נולד, כמסופר בתורה שבת-פרעה הצילה את משה רבינו מהיאור והביאה אותו לבֵיתה?
באותו עניין, נשאלת שאלה על דברי הכתוב אודות בת פרעה: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". איך בת-פרעה קוראת לילד שמצאה ביאור, בשם שנגזר מפועַל בלשון הקודש, האם היא דיברה בלשון הקודש?
מציאה סודית
החום במצרים כבד, ובת-פרעה ירדה עם נערותיה לרחוץ ביאור. אין זה נאה שבת-מלך תתרחץ לעיני כל, ולכן היא ונערותיה פונות למקום צנוע, והיא מְצַוָּה עליהן לשמור שאיש לא יתקרב.
בת-פרעה נכנסת אל תוך היאור ללא נערותיה שנשארות מאחור. רק שפחתה נכנסת אִתָּה כדי לעזור לה להתרחץ. לפתע היא מבחינה בתיבת גומא, ובתוכה תינוק קטן. בת פרעה מבינה מיד שהתינוק הוא מילדי העברים, אבל היא לא מספרת על כך לאיש, ומלבד בת-פרעה עצמה ושפחתה, אף מצרי לא יודע על כך.
ילדוּת אצל אימא
מרים אחות משה, שכל העת הסתתרה בין קני הסוף, הבחינה שבת-פרעה מרחמת על הילד, ולכן היא מיד יצאה מבין קני הסוף, והציעה: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת, וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד"2. בת פרעה מסכימה, ובשלב זה הילד גדל בבית יוכבד אמו. רק לאחר שהילד גדל מעט, מביאה אותו אמו לבת-פרעה.
יוכבד היא זאת שקוראת לבנה בשם משה, וכשהיא נותנת אותו לבת-פרעה, היא אומרת לה: קראתי לילד משה, על שם המעשה שלך - "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ"3. כלומר, כי את מָשִׁית אותו מן המים. כך מוכח מהמילה "משיתהו" שמשמעותה היא "אַתְּ משית אותו" ולא "אני משיתי אותו", כמו הפירוש המוכר. שכן, אם הדברים אכן מיוחסים לבת-פרעה, הַכְּתִיב היה צריך להיות "משיתיהו" עם "יוד" בין ה"תיו" ל"הא". ואכן, בת-פרעה מקבלת את השם שנתנה לו אמו.
נראה ששנותיו הראשונות של משה בבית אמו, נחרתו עמוק בנפשו, והוא תמיד ידע מי הם בני משפחתו ואחיו האמיתיים. לכן, בבוא העת, הוא קם ועושה מעשה - "וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו"4.