למה להאריך בתיאור הארץ?
הקדוש-ברוך-הוא התגלה למשה רבינו בסנה, ובישר לו שהוא עתיד להושיע את ישראל ממצרים. בדבריו, הקדוש-ברוך-הוא מתייחס לצער ולייסורים שבני ישראל עוברים במצרים ולצעקתם אליו, ומודיע גם על הארץ הטובה שהוא מייעד לבני ישראל. וכאן בא הפירוט: "אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי"1.
ונשאלת השאלה: לשם מה יש צורך בכל האריכות? ולמה לא להסתפק בניסוח קצר יותר - "אל ארץ טובה ורחבה, זבת חלב ודבש, מקום הכנעני"?
בפסוק הבא נאמר: "וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי". וגם זה נראה ככפילות מיותרת, שהרי כבר נאמר: "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו"2, ולמה יש לחזור על הדברים פעמיים?
צרה כפולה, מענה כפול
ההתגלות בסנה התרחשה כאשר בני ישראל היו נתונים תחת שעבוד קשה במצרים, והקדוש-ברוך-הוא שומע את צעקתם, ויודע שלא לחינם הם צועקים - "כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו". ואולם, זאת לא הצרה היחידה של בני ישראל. ארץ גושן שענתה על כל צורכיהם של היורדים מצרימה בימי יעקב, נהייתה צרה מלהכיל את מאות אלפי בני ישראל הממלאים אותה. ועל כך אומר ה' - "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם" החיים בדוחק ובצפיפות איומה.
כנגד שתי הצרות האלו, מבטיח הקב"ה: "וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם" - מהשעבוד הקשה, "וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה" - בני ישראל לא יֵשבו עוד בצפיפות ובדוחק, אלא בארץ טובה ורחבת ידיים.
יתירה מכך, בארץ מצרים יש גידולי קרקע (פרי האדמה וירקות) ודגים לרוב3, אבל היא דלה בבשר בקר וצאן ובפירות העץ. לא כן הארץ שה' מבטיח לבני ישראל, שהיא ארץ זבת חלב מרוב צאן ומקנה, ודבש מרוב אילנות ופירות.
התשובה והזעקה - הועילו
כפי שהוסבר בדרשה קודמת (על הכתוב "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱ-לֹהִים מִן הָעֲבֹדָה"), בתחילה בני ישראל לא זעקו אל הקדוש-ברוך-הוא אלא הפנו את צעקתם אל פרעה ואל שרי העיר הממונים עליהם, והתחננו אליהם שיצילו אותם מידי הנוגשים, ועל כך נאמר: "וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו". אך כעת בני ישראל עשו תשובה, והתעוררו לזעוק אל ה', ככתוב - "וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי". ולכן הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה: "לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"4.