מה הצורך בהקדמה?
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן… הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". חמשת הפסוקים פותחים את ספר 'דברים', ורק אחרי ההקדמה הארוכה הזאת, עוברת התורה לדברי משה לבני ישראל.
ונשאלת השאלה: מה פשר ההקדמה הארוכה הזו? לשם מה היא נצרכת? ומה הם 'פארן', 'תופל', 'לבן', 'חצרות', ושאר השמות המוזכרים כאן?
תוכחות לא מסודרות
אונקלוס, רש"י וראשונים נוספים1 פירשו את פתיחת ספר 'דברים' כדברי תוכחה של משה לישראל. לדעתם, כל המקומות הללו רומזים לחטאים שחטאו ישראל במדבר. לדוגמה, "בערבה" רומז לעוון בעל-פעור, "מול סוף" רומז לחיסרון האמונה כשהגיעו לים-סוף, ו"די זהב" רומז לחטא שחטאו בעגל הזהב. לשיטתם, תוכחות אלו לא נאמרו במפורש אלא ברמז, מפני כבודם של ישראל.
ואולם, קשה לקבל את השיטה הזו, כי לפי זה קשה מדוע החטאים לא נכתבו בשום סדר הגיוני, שכן הם מנויים שלא לפי סדר כרונולוגי, וגם לא לפי חשיבות החטאים וחומרתם? יתירה מכך, יש חטאים שהעם חטא במדבר, שכלל אינם מוזכרים כאן. ויש לתמוה איזו תוכחה היא זו, ללא פירוט וללא סדר?!
לשלול שתי טעויות
לכן נראה לפרש את הדברים באופן שונה. יסוד הביאור הוא האמור לעיל, בדרשה הראשונה לפרשה, שבספר 'דברים' מופיעים דברים שמשה אמר מדעתו, והקדוש-ברוך-הוא הסכים לכך, וציווה לכתוב את הדברים בספר.
לפי זה, חמשת הפסוקים הראשונים בספר 'דברים', הם הקדמה מפי הגבורה לדברים שאמר משה, וכל השמות המוזכרים בהם, הם מקומות בהם עברו בני ישראל במהלך מסעותיהם במדבר. הקדמה זו נועדה להוציא משתי טעויות שעלולות לעלות בעת קריאת דבריו של משה.
טעות ראשונה - המחשבה שבספר 'דברים', זו הפעם הראשונה בה משה הוכיח את בני ישראל על חטאים שעברו במדבר. במקומות רבים קיצרה התורה ולא ביארה את תוכחת משה לעם לאחר חטא כלשהו. לכן מדגישה התורה, שכל התוכחות שעתידות להיאמר על ידי משה בסוף תקופת המדבר, כבר נאמרו כל אחת בהקשר לחטא עליו היא מדברת, וכאן זו רק חזרה על הדברים, וזאת למען הסר ספק כאילו זו הפעם הראשונה בה מתוודעים בני ישראל לחטאיהם.
הטעות השנייה שיש לשלול, היא שהלומד יחשוב בליבו כאילו המצוות המוזכרות בספר 'דברים' הן מצוות חדשות שחידש משה מדעתו, ולא נאמרו לו מסינַי. לכן מדגישה התורה שאת כל הדברים והמצוות המוזכרים בספר, כבר אמר משה בעבר הירדן, בערבה, מול סוּף, ובשאר המקומות המוזכרים בפסוקים, ושם מפורש שהן נאמרו לו מפי ה'. וזהו גם פשט המילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה"2 - הואיל משה לבאר את מה שכבר נאמר בתורה לפני כן.
ולכן, דווקא השמות האלה מופיעים אצלנו, כי בהם היו יכולים לטעות, שמשה לא הוכיח את ישראל, וכן לטעות שמעצמו חידש את המצוות, ובא הכתוב ללמדנו שמשה רק חזר על הדברים לפני בני ישראל במקומות המוזכרים לעיל.