דרשה
לשבת

מי כתב את ספר 'מִשְׁנֵה תורה'?

ספר 'דברים' כולו, הינו תעלומה. לשם מה לכתוב ספר נוסף, כאשר נראה שכבר נִשלמה כתיבת התורה כולה? מהי מטרתו של ספר זה, שחלק גדול ממנו הוא בעצם דברים שאמרם משה לישראל לפני מותו? מדוע נכתבו המצוות המופיעות בו בסוף התורה, ולא נאמרו לישראל במהלך ארבעים שנות הנדודים במדבר?¹

ויש עוד נושא המטריד את הלומד בספר 'דברים' - מי כתב את הספר הזה?

לכאורה ברור, שהספר הוא דבר ה' כשאר חומשי התורה. ואולם, אם הדבר כל כך פשוט, מדוע נכתב הספר² בלשון נוכח, בגוף ראשון, כמדובר מפיו של משה, ואילו שאר חומשי התורה נכתבו בגוף שלישי נסתר, כתיאור של המדַבר מן הצד?

ואם משה אמר וכתב את ספר 'דברים', כפי שמשמע מפשט הפסוקים - "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל… הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר", קשה: האם ייתכן שחומש שלם מתורתנו האלוקית והקדושה, לא נאמר מפי הגבורה?! ומה עם כל המצוות שנתחדשו בספר 'דברים', האם הן לא ניתנו מאת ה'?! והרי חכמינו קבעו נחרצות³: "ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים, חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש-ברוך-הוא אלא משה מפי עצמו, זהו - ' כִּי דְבַר ה' בָּזָה'"⁴!

ובכן, מי כתב את ספר 'משנה תורה'?

מפי משה וברצון ה'

נוכח כל התמיהות האמורות, נראה כי שתי התשובות נכונות - הדברים האמורים בספר 'משנה תורה' גם נאמרו מפי משה רבנו, וגם ניתנו מפי הגבורה. הכיצד?

ערב פרידתו מעם ישראל, מואיל משה רבנו לבאר ולחדד את דברי התורה לישראל - "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה"⁵. ורצה הקדוש-ברוך-הוא שהדברים שאמר משה מפי-עצמו ייכתבו בספר התורה, וציווה על משה לכתוב את הדברים שאמר ככתבם וכלשונם.

רצון משה כרצון קונו

אלו דברים מפליאים. הקדוש-ברוך-הוא מסכים, כביכול, לדעתו של בשר ודם, וכל פרשיות התורה של ספר 'דברים' נאמרו במקור מפי משה ומדעתו.

על משה העידה התורה: " וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"⁶. דווקא יכולתו של משה להתבטל בענווה גמורה לדברו של הקדוש-ברוך-הוא, היא זו שהביאה אותו לזכות העצומה שרצונו יהיה ממש כרצון קונו - והקדוש-ברוך-הוא יודה לדעתו⁷.

יהי רצון, שנזכה לעסוק בתורה מתוך התבטלות וענווה גמורה, וכך נזכה להעמיק ולהבין את האמת האלוקית שבה⁸.

1. למענה על השאלות הללו, ראו בדרשה הבאה. ↩

2. עד פרשת וילך. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ”ט, עמוד א’. ↩

4. במדבר, פרק ט”ו, פסוק ל”א. ↩

5. פרק א’, פסוק ה’. ↩

6. במדבר, פרק י”ב, פסוק ג’. ↩

7. ראה גם תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ”ט, עמוד א’: “אמר לו הקדוש-ברוך-הוא למשה: הואיל ומיעטת עצמך, תיקָרא על שמך, שנאמר (מלאכי, פרק ג’, פסוק כ”ב): ‘זִכרו תורת משה עבדִי’”. ↩

8. ראה בהרחבה בספר ‘נתיבות עולם’ למהר”ל מפראג, נתיב התורה, פרק ב’, כיצד דווקא ענווה היא המפתח לקניין תורה. ↩