למה לשאת את שמות השבטים תמיד?
אחד מבגדי הכהונה, ואולי החשוב שבהם, היה ה'חושן'. את ה'חושן' לבש הכהן הגדול מעל האפוד, כנגד ליבו. בתוך ה'חושן', היו משובצות שתים-עשרה אבנים בארבעה טורים של שלושה אבנים, ועליהם היו חרוטים שמותיהם של שבטי ישראל.
בסיום תיאור מעשה ה'חושן' בפרשתנו, הקדוש-ברוך-הוא מְצַוֶּה את משה: "וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים".
מה הם "האורים והתומים" שניתנו בתוך ה'חושן'? ומדוע על הכהן הגדול לשאת את השמות של שנים-עשר שבטי ישראל "על לִבו תמיד"?
סוד השם המפורש
בין כפלי ה'חושן', טמן משה כְּתָב, שעליו היה כתוב שמו המפורש של הקדוש-ברוך-הוא. כתב זה הוא "האורים והתומים" המוזכרים בפרשתנו1. מכוחו של כְּתַב השם המפורש, ומכוחן של האבנים שבהן מפורשים שמות שבטי ישראל, היה הכהן הגדול עונה לשאלות שהיה נשאל בנושאים שנוגעים לכלל ישראל.
איך זה עבד?
הכהן הגדול, הוא שליח של עַם ישראל לעבוד את עבודת הקודש ולעמוד לפני ה'. 'אבני החושן' שהיו מונחות תמיד על 'לוח לִבו' של הכהן הגדול, נועדו כדי להזכיר לו בכל עת את שנים-עשר השבטים ששלחו אותו לשרת בקודש, כדי שיתפלל עליהם אל ה' שיזכרם לטובה.
כמו השמות של שבטי ישראל, כך גם שמו המפורש של הקדוש-ברוך-הוא "היה מונח כנגד לִבו של הכהן הגדול", כדי שמחשבתו וכל מעייניו יהיו נתונים תמיד לקדוש-ברוך-הוא ולעניינים נעלים.
כך אמרו חכמינו זיכרונם לברכה2: "כל כהן שאינו מדבר ברוח-הקודש ושכינה שורה עליו, אין שואלין בו". ואכן חכמינו הוסיפו שם בגמרא, שהיו כוהנים גדולים שלא היו ראויים, ולכן לא יכלו לשאול ב'אורים ותומים'. רק כהן גדול שמחשבותיו נתונות תמיד לקדוש-ברוך-הוא ולבני ישראל ששלחו אותו, יוכל למלא את תפקידו כראוי. זו המשמעות העמוקה של הפסוק "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד".

