דרשה
לשבת

אש כפולה לשם מה?

פרשתנו פותחת בקבוצת הקורבנות הקרויים 'קודשי קודשים', בהם נוהגים דינים חמורים משאר הקורבנות. הקורבן המוכר ביותר בקטגוריה זו הוא כנראה 'קורבן עולה', המכונה כך משום שכולו עולה ונשרף באש על המזבח.

במהלך עבודת היום בבית המקדש, הוקרבו קורבנות על גבי המזבח. במשך הלילה, היו הקורבנות נשרפים על המזבח. ולשם כך, היה צריך להקפיד שעל המזבח תבער אש לאורך כל הלילה. לפנות בוקר, היו מפנים את שאריות הקורבנות שנשרפו, ומדליקים את האש מחדש. התורה מפרטת דינים אלו בקשר ל'קורבן עולה', כיון שכולו היה נשרף על המזבח, דבר שארך זמן רב.

זו תמצית הציווי העוסק ב'אש התמיד' בהקשר ל'קורבן עולה', אך מפרשי התורה¹ שואלים: כידוע², את הקורבנות אכלה אש שהייתה יורדת מן השמים. ואם כן, מדוע היה צורך להדליק גם אש גשמית?

ההסבר לכך הוא, לפי דברי חכמינו בתלמוד³ כי על אף שהאש ירדה מן השמים, עדיין מצוה מיוחדת "להביא מן ההדיוט⁴" - שגם אש גשמית שתודלק בידי בני אדם, תהיה חלק מהתהליך.

'לשרוף' את ה'בהמה'

כדי להבין את העניין לעומק, יש לעמוד על מהותו של 'קורבן העולה' על-פי פנימיות התורה, שמאירה את הנושא באור שונה ומופלא.

בכל אחד ואחת מאיתנו פועלות שתי נפשות. נפש אלוקית, המושכת אותנו לעשות את רצון ה'. ונפש בהמית, המושכת אותנו אל חומריות העולם.

על גבי המזבח, היו מקריבים בהמות - ושריפת וכילוי הבהמה באש הקדושה של המזבח, גורמת נחת-רוח לה'. כך גם בעבודה הרוחנית-נפשית של האדם. כדי שהאדם יתעלה ויזדכך, הוא חייב לשרוף ולכַלות את בחינת ה'בהמה' שבו, הלא היא נפשו הבהמית, אשר ממנה נובעות התאוות והמידות הרעות.

משימה נצחית

וכך כותב האדמו"ר הזקן בספר התניא⁵: "כמו שבנר הגשמי, האור מאיר על-ידי כליון ושריפת הפתילה הנהפכת לאש, כך אור השכינה שורה על נפש הא-לוהית, על-ידי כליון הנפש הבהמית".

כשם שעַם ישראל נצטווה לבנות לבורא העולם משכן, כך כל יהודי מְצוּוֶה לבנות בלִבו משכן פנימי לה' - "ושכנתי בתוכם"⁶. בכל ויתור על תאווה גשמית, אנחנו מבעירים את האש האלוקית בקרבנו, וזו 'שורפת' את הנפש הבהמית.

זו המשמעות הפנימית של המִצְוָה "להביא אש מן ההדיוט", כי בנוסף לעבודה הכללית במשכן הגשמי, ישנה גם עבודה פרטית בלִבו של כל יהודי.

1. פירוש בעל הטורים לויקרא, פרק ו', פסוק ה', ועוד. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"א, עמוד ב'. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג, עמוד א'. ↩

4. הדיוט = אדם (פשוט). ↩

5. ליקוטי אמרים, פרק נ"ג. ↩

6. שמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. וראה ב'ראשית חכמה', שער האהבה, פרק ו'. אלשיך לשמות, פרק כ"ה, פסוק ח'. 'שני לוחות הברית' (מהדורת אמסטרדם תנ"ח), דף ס"ט, עמוד א'. ↩