דרשה
לשבת

רצון לעשות שֵׁם

האנושות בדור הפלגה דוברת כולה שפה אחת, כל בני הדור מכונסים בבקעה אחת, ומתוך חשש שהקדוש-ברוך-הוא יפזר אותם בעולם, הם מחליטים לבנות עיר ובה מגדל שראשו בשמים, על מנת להילחם בקדוש-ברוך-הוא¹.

ה' 'יורד' לראות את המגדל, מבלבל את שפתם ומסיר את הדבק שחיבר ואיחד ביניהם. וכפי שמסופר במדרש², הדבר גרם לכך שכאשר אחד מבוני המגדל ביקש מחברו טיט, הלה הביא לו גרזן, מה שגרם למריבות בין אנשי הדור, והסתיים בתפוצתם על פני כל הארץ - הדבר ממנו הם חששו.

פרשני המקרא חלוקים בדעותיהם לגבי המשמעות של דברי בני 'דור הפלגה' בבואם לבנות את העיר ואת המגדל - "ונעשה לנו שם". יש מפרשים שהכוונה היא שהמקום יהווה סמל ושם להתיישבות³. ואילו במדרש⁴ נאמר שהם רצו להקים שם עבודה זרה.

אהבה ממניעים אנוכיים

מוסבר בתורת החסידות⁵ שבעבודת ה' יש שתי תנועות נפשיות מרכזיות. 'רצוא' - היא תשוקת הנפש האלוקית להתחבר למקורה ולשורשה העליון, תשוקה שנובעת מאהבת ה' עד כלות הנפש. 'שוב' לעומת זאת, הוא מצב בו היהודי חוזר לעבודת ה' בעולם הזה לאחר העלייה הרוחנית הגדולה, ומשקיע את האורות ואת האנרגיה ללימוד תורה ולקיום מצוות במעשה בפועל.

למרות שה'רצוא' היא תנועה חיובית ביותר, היא מועילה רק כשהיא באה יחד עם תנועת ה'שוב' המשלימה, שכן התעוררות והתלהבות נפשית של אהבת ה' חייבת להסתיים במצב של התיישבות ורתימת האהבה למען מילוי רצונו של הקדוש-ברוך-הוא בלימוד תורה וקיום מצוות בפועל בעולמנו הגשמי. ואילו כשמדובר בחיות והתלהבות של 'רצוא' בלי 'שוב', יש חשש שגם ה'קליפות' ישאבו ממנה חיות, ודבר זה מתרחש לעיתים כאשר גם ה'רצוא' נובע ממניעים לא טהורים לחלוטין.

עולים, יורדים

חטאם של אנשי 'דור הפלגה', על פי פנימיות הדברים, היה בכך שהם אמנם רצו לעלות ולהתעלות, אך המטרה הייתה קידום עצמי, ולכן אמרו "ונעשה לנו שם". כאשר זהו החטא, העונש הוא, מידה כנגד מידה, בפיזור "על פני כל הארץ"⁶ תוך ירידה לנחותים שבאזורי העולם.

1. פירוש רש"י על הפסוק. ↩

2. בראשית רבה, פרשה ל"ח, פיסקא י"ח. ↩

3. רבינו בחיי. ↩

4. ילקוט שמעוני על הפסוק. ↩

5. 'ליקוטי תורה', פרשת מצורע, דף כ"ד, ג'. ↩

6. בראשית, פרק י"א, פסוקים ח'-ט'. ↩