הרמוניה ושלימות
בתיבת נח שררה הרמוניה מופלאה וייחודית. קרוב לשנה, חיו זה לצד זה כל סוגי החיות, הבהמות, העופות ושאר בעלי החיים בחלל קטן וצפוף, מבלי לפגוע זה בזה.
ברור שהייתה הפרדה בין החיות, בהתאם לציווי שציווה הקדוש-ברוך-הוא לנח, לבנות תאים וכלובים לבעלי החיים, באומרו "קינים תעשה את התיבה"1. ועם זאת, הייתה זו תופעה פלאית שאף אחת מהחיות לא ניסתה לפרוץ את הכלוב שלה, כולן התנהגו בסדר מופתי, ולא נרשמו ביניהן מריבות.
למעשה מדובר בהתגשמות של אחת מנבואות הגאולה המפורסמות והנפלאות ביותר - "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ"2, שלמעשה כבר הייתה בתיבת נח.
ונשאלת השאלה: כיצד בעלי-חיים טורפים אכן חיו בשקט ובשלווה, ואיך ייתכן שאף חיה לא פרצה את התא שלה?
המקום המושלם
אכן, מוסבר בתורת החסידות שהתנאים ששררו בתיבה תואמים את תנאי החיים הצפויים לעתיד לבוא. התיבה הייתה בועה של שלום עולמי, אפס אסונות ושלווה מלאה.
מציאות החיים בתיבה, הייתה נוחה ואידיאלית עד כדי כך שעם תום המבול, בעלי החיים, הזקוקים למרחב מחייה ושטחים נרחבים, סירבו בחלקם לצאת מן התיבה, והעניין נגמר רק כשהקדוש-ברוך-הוא אמר לנח: "כל החיה… הייצא מן התיבה"3.
טהרה והכנה
ההסבר לכך שמשפחתו של נח ובעלי החיים בתיבה, זכו לגילוי של "מעין לעתיד לבוא" נעוץ בהמשך נבואת הגאולה בדבר השלום המוחלט, "וגר זאב עם כבש… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"4. בזמן הגאולה, העולם יהיה מוצף בהתגלות אלוקית, והעוצמה האלוקית הזו האירה למעשה בתיבת נח. בזמן המבול המים כיסו את העולם כולו, והדבר רומז לכך שבאותה שעה הנהגת ה' בעולם הייתה מבחינת "עלמא דאתכסיא" (=עולם מכוסה. כלומר, רמה רוחנית גבוהה שלא באה לידי גילוי). ההארה הזו היא שגרמה לבעלי החיים לחרוג מתכונותיהם הטבעיות, ולהתבטל לאור האלוקי שהוא מקור הכול, ולכן אף חיה לא התנהגה במידה רעה או תוקפנית כלשהי.
המבול בא לטהר את העולם, ולכן נמשך ארבעים יום וארבעים לילה, כמו מקווה טהרה שמכיל ארבעים סאה של מי גשמים.
לכן המבול נקרא גם "מי נח"5, כינוי המבטא נחת רוח, שכן המבול עידן וטיהר את העולם, כדי להביאו למצב טוב יותר ולהכינו לביאת המשיח, שהיא מטרת בריאתו.