סערה או רוגע?
המבול היה כנראה אסון הטבע הגדול ביותר בתולדות האנושות. בתוך ארבעים יום וארבעים לילה, העולם נמחה לחלוטין, למעט קבוצה קטנה של אנשים ונציגות מינימלית מכל סוגי בעלי החיים, ששרדו את המבול כשהם בתיבת נח.
הנביא1 מכנה את המבול "מֵי נֹח". ונשאלת השאלה: מדוע הנביא משתמש בכינוי זה שהוא בעל משמעות חיובית, לכאורה, שכן 'נח' מבטא נחת ורוגע, הרי מי המבול היו ההיפך הגמור?
שאלה נוספת: לשם מה הביא הקדוש-ברוך-הוא מבול שהשמיד את העולם תוך שידוד מערכות הטבע, הרי אם המטרה הייתה להשמיד את החוטאים, הקדוש-ברוך-הוא יכול היה לאבד אותם ברגע, ומדוע היה צריך למחות את העולם כולו?
טיהור הבריאה
לפי המשמעות הפנימית, הכוונה האלוקית בהבאת מבול לעולם, הייתה כדי לטהר את העולם שנטמא כתוצאה ממעשיהם המושחתים והבלתי-מוסריים של בני דור המבול. טהרה שתהפוך אותו למקום טוב ומעודן יותר. לכן כינה הנביא את המבול "מי נח", כי המים הללו העלו ורוממו את העולם לדרגה גבוהה יותר, וכך הייתה בעולם מנוחה ונחת רוח.
זוהי גם הסיבה לכך שמי המבול ירדו על הארץ במשך ארבעים יום וארבעים לילה, בדומה למי המקווה המטהרים שצריכים להיות בכמות של ארבעים סאה2.
לצוף מעל המים
גם בחיי היום-יום שלנו, אנחנו נתקלים ב'מבול'. אלה הם "מים רבים"3 של שטף טרדות פרנסה, בריאות, גידול משפחה ודברים נוספים. גם ה'מבול' הזה נועד לרומם אותנו לדרגה גבוהה וטהורה. וזאת, על ידי שנתגבר עליו ולמרות כל הטרדות, נעסוק בתורה ובמצוות ונעבוד את ה'. כך נימלט מה"מים רבים" של הטרדות, ולא נלך לאיבוד בזרם השוצף של חיי העולם הזה.
על ידי ההתגברות על מבול הטרדות, נגלה כי כל ענייני העולם הם בסך- הכל כיסוי והסתר על המציאות האמיתית - הבורא ואורו, שהוא המקור לחיות כל הנבראים.
השעות שאנחנו מקדישים ללימוד תורה וקיום מצוות, תוך כדי שאנחנו מפנים לכך זמן מסדר היום העמוס שלנו - מסייעות לנו להתחבר לאמת האלוקית בצורה עמוקה יותר. הניצחון במאבק הפנימי בין הנפש האלוקית והנפש הבהמית, מעורר בנו תשוקה להתעלות ולהתקרב אל ה', תשוקה שלא בהכרח קיימת אצל יהודים שכל עסקם הוא בלימוד תורה וקיום מצוות כל היום. זהו היתרון שניתן להפיק מה"מים רבים" של טרדות הקיום הגשמי, הגורמים לנו להתעלות כאשר אנחנו בוחרים להימלט אל 'תיבות' התורה והתפילה ('תיבה' פירושה גם 'מילה')4, ומתגברים עליהם כשם שתיבת נח לא נסחפה במי המבול אלא צפה "על פני המים"5.