מרוגע לזעם
לבן מאשים את יעקב בהאשמות חמורות: "מה עשית, ותגנוב את לבבי, וַתְּנַהֵג את בנותי כשבויות חרב… ולא נטשתני לנשק לבנַי ולבנותי… למה גנבת את אלֹהָי"1.
תחילה יעקב עונה ללבן במתינות: "ויען יעקב ויאמר ללבן, כי יָרֵאתִי"2. אך לאחר מכן, יעקב כועס ועובר לטון חריף יותר, ככתוב: "ויחר ליעקב וַיָּרֶב בלבן"3. יש להבין, מה גרם ליעקב לשנות את סגנון תגובתו ולעבור מרוגע לזעם?
וגם, מדוע באמת רחל גנבה את התרפים של אביה? האם היא חשבה שבמעשה זה היא תחזיר אותו בתשובה, הרי תמיד יוכל להכין מיד תרפים אחרים במקום אלה שנגנבו?
לא תנחשו
הקדוש-ברוך-הוא הִנּוֹ הבורא היחיד והמנהיג היחיד של העולם. כל עבודה זרה, היא הבל הבלים. אולם, יש בעולם גם כוחות טומאה שאף הם יצירי כפיו של הקדוש-ברוך-הוא4. אלא שאנחנו מצוּוים שלא להשתמש בהם: "לא תנחשו ולא תעוננו"5.
לבן השתמש בתרפים שלו לניחוש. לכן, כשיעקב ומשפחתו עזבו את חרן - רחל גנבה את התרפים, כדי שלבן לא ינחש בהם ולא יגלה את נתיב הבריחה שלהם. כאשר לבן משיג אותם, הוא חושד ביעקב שרימה אותו. לכן הוא ממהר לחפש את התרפים, כדי לחשוף דרכם את מה שנראה בעיניו כתרמית של יעקב.
מן הדין ומן הצדק
לכן לבן פונה ליעקב בשאלה ישירה: "מה עשית, ותגנוב את לבבי, ותנהג את בנותי כשבויות חרב" - מה היא התרמית שעשית, וכל כך פחדת שאחשוף אותה שבגללה גנבת את לבבי (התרפים שלי) ואת בנותיי וברחת?!
יעקב חושש שאכן התרפים יימצאו בין כליו, ועונה ללבן בזהירות: "כי יראתי, כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעִמי"6. חששתי שאם אגלה לך שאני הולך, תִקשה עליך הפרידה מבנותיך ונכדיך האהובים, ותפעיל עליי לחץ שהם יישארו אצלך.
לאחר שלבן מחפש את התרפים ולא מוצא דבר, יעקב בטוח שאין שמץ של אמת בטענות של לבן, ועובר להוכיח אותו בכעס - באיזו זכות אתה רודף אחריי, ומאשים אותי בהאשמות שווא על דברים שעבדתי עבורם בזיעת אפיי וזכיתי בהם בדין ובצדק?!

