שכר רק על ה'משפטים'?!
הפרשה הקודמת, 'ואתחנן', מסתיימת במילים: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה וְאֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם"1. בהמשך לכך, פותחת פרשתנו: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד…". כלומר, בעקבות שמירת המצוות, החוקים והמשפטים, המוזכרת בסוף פרשת 'ואתחנן', יזכו בני ישראל לכל השכר המפורט בפרשת 'עקב'.
ואולם אם נדקדק, נגלה בדברי התורה כי בני ישראל יקבלו את שכרם בעקבות מצוות ה'משפטים'… ואילו ה'חוקים' כלל לא מוזכרים.
מדוע כותבת התורה שהשכר יגיע רק בעקבות ה'משפטים', מצוות שטעמן ידוע, ולא בעקבות ה'חוקים' שטעמם נשגב מבינת האדם?
חוקים אנושיים וחוקים אלוקיים
ככלל, ה'חוקים' כוללים מצוות ש'בין אדם למקום', ואילו ה'משפטים' כוללים מצוות ש'בין אדם לחברו', כגון דיני ממונות, נזיקין, קנסות ועוד2. וכאן עלול לטעון הטוען כי מובן מדוע יש מצוות ש'בין אדם למקום', שהרי בני אדם לא היו מגיעים לכך מעצמם, להמציא מצוות כדי לקַשר בינינו ובין הבורא, ודבר זה אפשרי רק מה' בלבד. אמנם דיני ממונות ושאר דינים ש'בין אדם לחברו' אפשר לקיים על-פי חוקים אנושיים. אפשר להקים בתי-דנים שידונו על-פי חוקים של שוויון וצדק כמו חוקות הגויים. אם כן, למה גם ב'משפטים' נצרך ציווי אלוקי?
לכך מודגש השכר האלוקי דווקא על המצוות הללו. אילו מצוות ה'משפטים' היו סדרים מדיניים וכלכליים בלבד, לא היינו זוכים לשכר על קיומם. עצם השכר מורה על כך שכך הוא רצונו של ריבונו של עולם, שעולמו יתנהל על פי חוקי התורה ולא על פי חוקים אנושיים.
תורת חיים
מהות עניין המשפט הוא שיחול השפע האלוקי באומתנו, ותכליתו היא לסבב דבֵיקות וקירבה בין הקדוש-ברוך-הוא ובינינו3.
הדבר מתבטא בצורה הטובה ביותר בכך שגם חיינו החברתיים ודיני הממונות ש'בין אדם לחברו' נקבעים על פי חוקי התורה.
יהי רצון, שנזכה לראות כיצד רצון ה' ודברי תורתו, מנהלים כל פרט ופרט של חיינו.
דברים, פרק ז’, פסוק י”א. ↩
בפרשת ואתחנן, בפירושו לפרק ד’, פסוק ה’, מגדיר האברבנאל את החוקים כ”מצוות שאין טעמם מושג אצלנו”, ואת המשפטים כמצוות ש”טעמם נודע”. כאן, לעומת זאת, הוא כותב: “הנה המצוות והחוקים שהם בדברים שבין אדם למקום ועבודת הגבוה… אבל המשפטים שבין אדם לחבירו, כדיני ממונות וגזילות וקנסות וחבלות ודומיהם”. ↩
כך מבאר האברבנאל בפירושו לספר דברים, פרק י”ז, פסוק ח’ (‘ההודעה הרביעית’). ↩