שכר רב או מועט?
בפסוק הבא, מתואר בקצרה חובתם של עם ישראל לשמור ולעשות את דברי התורה - "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם".
ובהמשך, מפורט השכר הרב לו יזכו בני ישראל על מילוי חובתם:
"וְשָׁמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ, וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ, דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ. בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים, לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ. וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ. וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
בפרשת בשלח, לעומת זאת, יש פסוק שבנוי בצורה הפוכה - "וַיֹּאמֶר, אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ"1. בפסוק זה, הדברים שעל בני ישראל לעשות ולקיים כתנאי לקבלת הברכות - רבים, ואילו השכר המובטח להם - מועט. מה פשר השוני בין שני המקומות?
משל מעולם הרפואה
להבהרת הדברים, יובא משל מעולם הרפואה. אדם שגופו חולני, גם אם נִתֵּן לו תרופות רבות ומגוונות, פעולתן עדיין תהיה מועטת ביחס למחלותיו הרבות. לעומת זאת, כדי לרפא אדם בריא בגופו, שחלה באופן חד-פעמי, מספיקה תרופה אחת קטנה, ולאחר שייטול את התרופה הגוף יתגבר על המחלה בכוחות עצמו.
כך גם בעבודת ה'. אדם שחי רוב ימיו בחטא, יצטרך לעבוד קשה כדי להרגיל את גופו ואת נפשו אפילו להתקדמות מועטת בעבודת ה'. לעומת זאת, אדם צדיק שחטא או רוצה לתקן מידה מסוימת, יפיק תועלת רבה והתקדמות גדולה אפילו בלימוד מועט ובהתעוררות קטנה לתשובה, כיוון שהוא מורגל בעבודת ה' ובקיום מצוותיו.
קניין התורה בעומק הנפש
בפרשת 'בשלח' עומדים בני ישראל ימים ספורים לאחר היציאה ממצרים. זה-עתה הם עוד היו שרויים במ"ט שערי טומאה במצרים. כעת, כדי לזכות לברכה הבודדת - "כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ", עליהם להתאמץ ולעבוד קשה.
לעומת זאת, כמה חודשים לאחר מכן, בפרשת 'משפטים' כאשר בני ישראל כבר קיבלו את התורה, הדרך קלה יותר - "וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ, וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ. לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ, אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא. אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וגו'"2. כעת, במעט השתדלות, בני ישראל יזכו לשכר רב.
השיא מגיע בפרשתנו. בני ישראל כבר הורגלו ארבעים שנה בקיום המצוות. הם התקדמו דרך רבה מאז שקיבלו את התורה על הר סיני, ובוודאי מאז יציאת מצרים. כעת קניין התורה טבוע עמוק בנפשם, ולכן במעט השתדלות הם יזכו לשכר רב עוד יותר.
והמסר ברור: לעיתים אנו עובדים קשה ומרגישים שההתקדמות מועטה. ועם זאת, אסור להתייאש. צריך להתעודד ולדעת שככל שנתאמץ ונתקדם, דברי התורה וקיום המצוות יהיו חקוקים יותר ויותר בליבנו ובמעשינו, ובסופו של דבר נראה יותר פירות לעמלנו.