למה 'יכולת' ולא 'יכול'?
בפרשתנו מזכיר משה לעם ישראל את חטא העגל, ובתוך סיפור הדברים, הוא מתאר את תפילתו אל הקדוש-ברוך-הוא שיסלח לבני ישראל על החטא: "וָאֶתְפַּלֵּל אֶל ה' וָאֹמַר, ה' אֱ-לֹהִים, אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ… פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם, מִבְּלִי יְכֹלֶת ה' לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם, וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר".
וכך דרשו על פסוק זה חכמינו זיכרונם לברכה1: "מבלתי יכולת ה' - "יכול ה'" מיבעי ליה! [- צריך היה לומר]. אמר רבי אלעזר: אמר משה לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו של עולם, עכשיו יאמרו אומות העולם, תשש כוחו כנקבה ואינו יכול להציל [את עם ישראל]. אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: והלא כבר ראו [אומות העולם] ניסים וגבורות שעשיתי להם [לבני ישראל] על הים [בקריעת ים סוף]? אמר לפניו [משה רבנו עליו השלום]: עדיין יש להם לומר, למלך אחד [כגון פרעה מלך מצרים] יכול לעמוד [ולנצחו], לשלושים ואחד מלכים [שבארץ כנען] - אינו יכול לעמוד".
חכמים מדייקים מכך שמשה אמר "יכולת ה'" בלשון נקבה, ולא "יכול ה'" בלשון זכר, כי טענתו של משה כלפי הקדוש-ברוך-הוא הייתה שהעמים יאמרו: "תשש כוחו כנקבה".
מלכים חסרי סיכוי
ונשאלת השאלה:
הרי המילה 'יכולת' אין פירושה 'יכול' בלשון נקבה, אלא שם עצם של השורש י.כ.ל. ואם כן, מה ההסבר בדברי חכמינו?
עוד קשה על טענתו של משה:
הרי הקדוש-ברוך-הוא כופף את כל חוקי הטבע, ואף בקע לישראל את הים. אם כן, למה שהעמים יחשבו לרגע כי לשלושים ואחד מלכים יש סיכוי מול הקדוש-ברוך-הוא?
טענת משה התקבלה
אלא שגם ההבנה שהמילה 'יכולת' היא שם עצם, כנראה איננה נכונה. כי לפי זה היה צריך להיות כתוב: 'מבלתי היות יכולת ביד ה'".
לכן נראה, כי משמעות הביטוי "יכולת ה'" היא שהקדוש-ברוך-הוא הוא מקור כל היכולות. ישנם מלאכים ושליחים רבים, שלכל אחד מהם יש כוח ויכולת מוגבלת שניתנו לו מאת הקדוש-ברוך-הוא, מקור כל היכולות. בהתאם לכך, טענת משה הייתה שמא יאמרו העמים "מבלי יכולת ה'". כלומר, הקדוש-ברוך-הוא איננו מקור כל היכולות, אלא חס ושלום רק עוד מלאך או שליח המקבל את יכולותיו מכוח עליון ממנו.
העמים יוכלו לטעון, שלקדוש-ברוך-הוא אמנם יש יכולות רבות מול מצרים ומזלותיה, אבל מול שלושים ואחד מלכים אין לו יכולת וכוח. 'זכר' מסמל נתינה, ו'נקבה' מסמלת קבלה. לכן אמר משה שהעמים יאמרו "תשש כוחו כנקבה", שהוא אינו נותן את היכולות אלא מקבל את היכולות כאחד המלאכים, חס ושלום.
ואכן, הקדוש-ברוך-הוא קיבל את טענתו של משה, ככתוב: "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי, פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים"2.