מים גבוהים, תיבה מתרוממת
פרשתנו מתארת את כניסת נח ומשפחתו אל התיבה ואת פרוץ המבול. לאחר שנח, משפחתו, ובעלי החיים שהציל, נכנסו אל התיבה, אלוקים סוגר אותה, ומעיינות התהום בוקעים אל הארץ וארובות השמים נפתחות. ארבעים יום נמשך המבול, בו בני-אדם, בעלי חיים וצמחים, נכחדים, וככל שמי המבול צוברים עוד ועוד גובה על פני האדמה, כך התיבה הנישאת על המים מתרוממת עוד ועוד.
מתיאור זה של התיבה הנישאת על פני המים ההולכים וגובהים, לומדת החסידות לקח חשוב לחיינו.
התורה והתפילה כ'תיבות הצלה'
אלוקים אומר לנח "בוא אל התיבה"1 ומציל אותו מפני המבול. ציווי זה הוא נצחי ומהווה קריאה לכל יהודי - "בוא אל התיבה", תיבה במשמעות של 'מילה', שכן תיבות התורה והתפילה מצילות את היהודי מפני מבול הטרדות היומיומיות.
היהודי רוצה לעבוד את ה', אך "מים רבים"2 של מצוקות וקשיים מסיחים את דעתו ומונעים ממנו להגשים את שאיפתו. הפתרון לכך הוא מציאת מחסה בין כותלי לימוד התורה והתפילה. כשיהודי שקוע בתיבות התורה והתפילה, הוא מחובר לקדוש-ברוך-הוא, והקשר הזה מציל אותו מה"מים רבים" ומגן עליו מטרדות המבול.
התיאור של התורה על התנשאות התיבה עוד ועוד מעל מי המבול הצוברים גובה, טומן בחובו מסר חשוב. שלמה המלך אומר בקהלת:3 "וראיתי אני שיש יתרון לחוכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". כלומר, החוכמה נעלית על הטיפשות, כשם שאור נעלה מהחושך.
החסידות מדייקת בלשון "יתרון האור מן החושך", ומפרשת, שהאור מתבטא במלוא עוצמתו, ויתרונו ניכר ומודגש יותר, דווקא כאשר מסביב שורר חושך. נר דולק בחדר מואר נראה חסר תועלת, ואילו בחדר חשוך, תתגלה עוצמתו והוא יפיץ אור בכל החדר.
כך גם בעבודת הבורא. לעיתים דווקא מתוך הקושי וההסתר, ניתן להפיק תועלת גדולה שלא היה ניתן להשיגה ללא הקשיים.
כשהגלים מתגברים
וכיצד יכול יהודי להפיק יתרון דווקא מדברים שמבלבלים אותו מעבודת ה'?
כאשר יתבונן שטרדותיו באות מדרגות רוחניות נמוכות ביחס לעצמוּת ומהוּת האלוקות, הוא יבין ויפנים כי העיסוק בטרדות אלה הוא מצב נחות, ויתעורר בו רצון חזק להתרומם ממדרגתו ולהידבק בבורא עצמו. נמצא, שהטרדות וההפרעות הן שהגביהו אותו לדבֵיקות רוחנית נעלית.
זהו גם ההסבר לכך שהכתוב מפרט "ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, ותלך התיבה על פני המים", למרות שבפסוק הקודם כבר נאמר "ויהי המבול ארבעים יום על הארץ, וירבו המים וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ", דבר שנראה ככפילות מיותרת.
הכוונה בכך היא ללמדנו כי ככל שהמים הלכו וגבהו, כך התיבה התרוממה עוד ועוד. וכך גם בעבודת ה' - ככל שאתגרי החיים קשים יותר, נוכל להפיק מהם עוצמה רוחנית גדולה יותר.