דרשה
לשבת

פגיעה ב'עקרון יסוד'

בפרשתנו מופיע האיסור על הלוואה בריבית. חז"ל מדגישים את חומרת האיסור, עד כדי כך שאמרו שהמַלְוֶה בריבית, לא יקום בתחיית המתים. וכן פסק האדמו"ר הזקן ב'שולחן ערוך הרב'¹.

ונשאלת השאלה:

מה הקשר המיוחד של חטא הלוואה בריבית, לאי-עמידה בתחיית המתים? למה עבירה זו כרוכה בעונש חמור כל-כך, ומהי המשמעות הפנימית של הזיקה בין עבירה זו והעונש עליה?

חז"ל אומרים, כי המַלְוֶה בריבית פוגע בעיקרון היסודי של בריאת העולם - עקרון העבודה והעמל. הבורא ברא את העולם כך שכל ברכה ושפע יבואו באמצעות עבודה ויגיעה. וזאת, כדי למנוע מצב של 'לחם חסד' שהוא 'לחם בושה' (בארמית: "נהמא דכיסופא"). רווח אמיתי, הוא כזה שמושג על-ידי מאמץ ועמל. ואילו המַלְוֶה בריבית, צובר רווח על הכסף שהִלְוָה בקלות, ללא עמל, בשעה שהכסף למעשה אינו בידו, שהרי הלוואה ניתנת על-מנת שהלוֹוֶה ישתמש בכסף. בכך הוא מבטל את עקרון העבודה והיגיעה שקבע הקדוש-ברוך-הוא בעולם, ככתוב: "בזֵעת אפיך תאכל לחם"².

שותפות עם הבורא

תורת החסידות מלמדת³, כי גם בעניין זה אנו עדים לעיקרון של 'מידה כנגד מידה'. כלומר, הקדוש-ברוך-הוא נוהג עם האדם כפי שהאדם נוהג עם אחרים. כאשר יהודי מַלְוֶה כסף לחברו ללא ריבית, הוא מסייע ללוֹוֶה ומשתתף בפרנסתו. גם הקדוש-ברוך-הוא, בתמורה, משתתף בעבודתו של היהודי⁴, כדברי חז"ל שכאשר יהודי לומד תורה, "הקדוש-ברוך-הוא קורא ושונה כנגדו"⁵.

כאשר יהודי מַלְוֶה לחברו בריבית ואינו מוכן לסייע לו, גם מלמעלה נוהגים עמו באותה מידה - הוא נותר ללא ההשתתפות האלוקית בעבודתו הרוחנית.

חיים של נצח

'תחיית המתים' מבטאת את שלימות הבריאה - עולם שבו הגוף הגשמי יהיה נצחי, כי אור ה' ישכון ויאיר בעולם. זו תכלית עבודת התורה והמצוות - להפוך את העולם הגשמי ל'דירה' לה' יתברך. אלא שכוחנו המוגבל אינו מספיק לביצוע משימה זו, והיכולת לעשות את העולם מקום ראוי לגילוי אלוקות והשראת השכינה, תלויה בהשתתפות של הקדוש-ברוך-הוא, כביכול, בעבודתנו. יהודי המַלְוֶה בריבית, אינו זוכה להשתתפות האלוקית בעבודתו, ולכן עבודתו חסרה את הכוח להפוך את העולם ל'דירה' לה' יתברך, ולגופו חסר הכוח הנדרש לקום ב'תחיית המתים'.

המַלְוֶה בריבית, פוגע לא רק בזולתו אלא גם בחיוּת הרוחנית של העולם. 'ריבית' נקראת 'נשך', והיא כנשיכה הפוגעת בחיוּת⁶, וחוסר חיוּת אלוקית מוביל להגברת הטומאה ולשליטת המוות. לפיכך, ההימנעות מריבית מאפשרת את השתתפות הבורא כביכול בעבודתנו, ובכך מבטיחה את 'תחיית המתים' - חיים נצחיים, בהם גופנו זוכה לקום מחדש, כשם שהעולם כולו הופך ל'דירה' לעצמוּתו של ה' יתברך.

1. יורה דעה, הלכות ריבית ועיסקא, סעיף ב'. ↩

2. בראשית, פרק ג', פסוק י"ט. ↩

3. 'ליקוטי שיחות', חלק ג', עמודים 1011-1007. ↩

4. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. ↩

5. תנא דבי אליהו רבה, פרק י"ח. ילקוט שמעוני, איכה, רמז תתרל"ד. ↩

6. ראה רש"י לשמות, פרק כ"ב, פסוק כ"ד. וראה גם פירוש 'יהל אור' (לאדמו"ר הצמח צדק), לתהילים (מזמור ט"ו) [מהדורת תשד"מ], עמודים מ'-מ"ב. ↩