שבירתו זו תקנתו
הפסוק הפותח את פרשת "בהר", העוסק בנושא שנת השמיטה, מתאר את מִצְוַת השמיטה כחיוב שיש לבצע מיד עם הכניסה לארץ, בעוד שלמעשה, השמיטה באה רק לאחר שש שנות עבודה חקלאית.
ונשאלת השאלה: אם כן, מדוע התורה מזכירה את השמיטה מיד עם הכניסה לארץ, עוד לפני ההתחלה של עבודת השדה?
מוסבר על כך בתורת החסידות1, על-פי הפסוק: "פתחי לי אחותי רעייתי"2. "אחותי" - מלשון איחוי ואחדות: במקורן, נשמות-ישראל מאוחדות לגמרי עם הקדוש-ברוך-הוא, ושואפות להיכלל בו. אצל הצדיקים, האהבה לה' קבועה בליבם מעצמהּ, כאהבת אח ואחות; אך אצל מי שאינם צדיקים, גם אם האהבה מתעוררת בעת קריאת שמע ותפילה, לאחר מכן היא חולפת3.
הדבר שמונע מהאהבה לה' להישאר בקביעות, הוא תחושת ה"אני" ורצונותיו האישיים של האדם. הפתרון לכך הוא, לשבור את גסות-הרוח ולהיות בביטול פנימי כלפי האלוקות. ואז הביטול וההכנעה יציתו את אור האהבה לה' - הקיים במעמקי הלב4.
לרעות ולעלות
השלב הבא הוא "רעייתי" - מלשון 'רועה': ישראל "רועים" ומפרנסים, כביכול, את הקדוש-ברוך-הוא, כדברי חז"ל5: "רעייתי - פרנסתי"6. על ידי לימוד התורה וקיום המצוות נמשך אור אין-סוף להחיות את העולם. דבר זה מתאפשר בכוח התורה: אף שהיא מלובשת בעניינים גשמיים, היא נשארת חוכמתו ורצונו של הבורא, והעיסוק בה מאחד את הלומד עם "נותן התורה"7.
הדבר דומה לזריעת גרעין: אין בו טעם וריח כבפרי, אך גלומים בו כוחות הצמיחה, הטעם, הריח והגוון של הפרי. וכשם שהגרעין מצמיח רק לאחר שנרקב בארץ, כך לימוד התורה מחבר את הלומד עם האלוקות רק לאחר ביטול ישותו.
הלחם והתורה
גם המלאכות הקשורות בהכנת הלחם, לפי הסדר8 - טחינה, לישה ואפייה - מתפרשות כשלבים בעבודת ה'.
'טחינה' שהיא פירוק גרעיני השיבולים, מסמלת את הפירוק והביטול של האדם, עד למצב של "לב נשבר ונדכה"9. 'לישה' שהיא חיבור הקמח והמים, מסמלת את החיבור של האדם לקדוש-ברוך-הוא מתוך אהבת ה' ודבֵיקות בו. ה'אפייה' באש, מסמלת את החום והאהבה לקדוש-ברוך-הוא כתוצאה מהתבוננות בגדולתו יתברך. והתהליך השלם יוצר 'לחם' רוחני, משל לתורה שאותה האדם לומד ו'מעכל' ומתאחד איתה, כפי שרומזים דברי חז"ל: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"10, כלומר, שלימודו של האדם נעשה חלק ממנו, והתורה והוא - הופכים לדבר אחד11.
לכן נאמר "ושבתה הארץ" לפני "שש שנים תזרע שדך": זהו הסדר האידיאלי בעבודת ה' - תחילה הביטול המביא ל"סור מרע", ורק אחר כך "עשה טוב" בלימוד תורה וקיום מצוות. כך תושג תכלית השמיטה - "שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'" - מנוחה פנימית ושלימות בעבודת ה'.
'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף ל"ט, ג' ואילך. ↩
שיר השירים, פרק ה', פסוק ב'. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף ל"ט, ד'. תניא, פרקים י"ג, כ"ט. ↩
ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק י"ח. ↩
שיר השירים רבה, פרשה א', פיסקא ט' (ו'). ↩
ראה ילקוט שמעוני, פרשת פקודי, רמז תי"ח. זוהר, חלק ג', דף ז', עמוד ב'. ↩
נוסח ברכת התורה. ↩
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ע"ד, עמוד ב'. ↩
תהילים, פרק נ"א, פסוק י"ט. ↩
תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ', עמוד א'. ↩
ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף מ', ד'. וראה בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ה'. ↩