פרטי או ציבורי?
מצוַת השמיטה, עליה אנו מְצוּוִים בפרשתנו, נקראת גם שבת1. שכן, כמו השבת במעגל השבוע, הבאה לאחר ששת ימי המעשה, שנת השמיטה מבוססת על שש שנות עבודת האדמה ועסקי חולין, ושנה שביעית של מנוחה והתעלות רוחנית.
פרט לחובה לשבות מעבודות הארץ, בשנה השביעית החקלאי נדרש גם להפקיר את שדהו, וכל אדם יכול להיכנס לשדה או לפרדס, וליהנות מהיבול ומהפירות ללא תשלום.
אולם, החקלאי עשוי לתהות: מדוע עליו להפקיר את השדה שלו שבה השקיע את מיטב זמנו ומרצו במשך שש שנים, ופתאום לוותר עליה ולהפקירה לכל?
מה גם שהתורה מלמדת אותנו ב'עשרת הדיברות' שנאמרו במתן תורה, שיא ההתגלות האלוקית על פני הארץ, שלא לגנוב2 ואף לא לחמוד3 את מה שלא שייך לנו, ומעודדת כל אחד להתמקד ברכושו הפרטי. למה בשנת השמיטה, הרכוש והקניין האישי הפרטי הופך לרכוש כלל הציבור?
העומק שממעל
להבהרת הדברים, נקדים את המוסבר בתורת הסוד, כי קיים 'סדר השתלשלות' - מסלול מדורג, שבו השפע האלוקי יורד ומשתלשל מדרגה לדרגה, דרך עשר הספירות העליונות, מספירת החוכמה ועד ספירת המלכות, ומעולמות האצילות, הבריאה והיצירה, ועד עולם העשייה. זהו הסדר שבו האור האלוקי 'ממלא כל עלמין' - בא בצורה מוגבלת ומצומצמת בהתאמה לנבראים, כל נברא לפי יכולת הקליטה וההכלה שלו.
מעל 'סדר ההשתלשלות' קיים מימד גבוה יותר - בו מאיר האור האלוקי ה'סובב כל עלמין'. זהו האור האלוקי האינסופי, טרם הצמצום וההשתלשלות, המהווה את המקור לכל, ומאיר בכל הדרגות בשווה, מבלי 'להתלבש' בכל נברא פרטי לפי מהותו.
סיוע לנזקקים
שש שנות העבודה בשדה, ובמקביל עבודת ה' בצורה מוגבלת ומדורגת, קשורות באור ה'ממלא כל עלמין'. ואילו השנה השביעית, שנת השמיטה, קשורה באור ה'סובב כל עלמין', המקור האינסופי שמעל כל הדרגות של 'סדר ההשתלשלות', לגביו הכל שווה והכל בטל4.
בשנת השמיטה, החקלאי נדרש לשבות ממלאכה, ולתת ביטוי לאמונה ולהכרה, שגם השדה שקנה והיבול שהשיג, הם אך ורק מאת ה'. השמיטה היא תזכורת כי "לה' הארץ ומלואה"5. וההפקרה של הפירות מזכירה לנו, שהשליטה האמיתית נמצאת בידי שמים, ומחזקת את ההבנה שהכל תלוי רק בה' יתברך6. בנוסף לכך, היא מחנכת גם לערכי חסד וצדקה, ובהן המצוות עליהן מְצוּוִים בעלי השדות - מתנות עניים של 'לקט שכחה ופאה', עליהן נצטווינו בפרשת "קדושים"7 - דבר שיחזק את קיום המצוות של דאגה לחלשים ולנזקקים, גם בשש השנים הבאות.
כך, על-ידי שמירת מִצְוַת השמיטה, אנו נזכרים, ומפנימים עמוקות בלִבנו את העובדה, שתמיד, גם במעגלי העבודה והשגרה, העולם כולו ניזון ומתקיים רק מה' יתברך, והמציאות כולה בטֵלה בפניו, כי הוא הכל, והכל נובע ממנו.
ראה ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ב'. שם, פסוק ד'. ↩
שמות, פרק כ', פסוק י"ג. ↩
שם, פסוק י"ד. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף מ"ב, ד', ודף מ"ד, א' ואילך. 'דרך מצוותיך' (לאדמו"ר הצמח צדק), איסור עבודת האדמה והאילנות בשביעית, דף ל"ה, א' ואילך (וראה שם גם בנוגע להשתוות בין אדם ובהמה בשנת השמיטה, והטעם לכך). ↩
תהילים, פרק כ"ד, פסוק א'. ↩
ראה גם במכתב הרבי מליובאוויטש מערב שנת השמיטה תשל"ג ('אגרות מלך', חלק א', עמוד צ"א ואילך). ↩
ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט' ואילך. ↩