מסלולים שונים
נושא מרכזי בפרשת "צו" הוא הקורבנות. רבים מהם נידונו כבר בפרשת "ויקרא", אך שם הופיעו בעיקר הדינים המיועדים לאדם המביא את הקורבן, ואילו בפרשת "צו" - הציוויים לאהרן ובניו המקריבים, עם הוראות מפורטות ל'עולה' ו'מנחה', 'חטאת' ו'אשם', וגם 'שלמים'.
מפרשי המקרא דנים גם בשאלה: מה ההסבר לסדר השונה של הקורבנות בשתי הפרשיות?1
הרמב"ן מפרש, כי סדר הדברים בפרשת "ויקרא" משקף את מסלול התפתחות הקשר בין האדם לקדוש-ברוך-הוא: תחילה קורבנות נדבה, שהם ביטוי של רצון חופשי להתקרב לבורא. ולאחר מכן, קורבנות חובה הבאים לתיקון חטאים, כתהליך שאותו התורה מחייבת.
לעומת זאת, בפרשת "צו", הסדר הוא לפי קדושת הקורבנות. תחילה מפורטים קורבנות המוגדרים 'קודשי קודשים' - 'עולה' ו'מנחה', ולאחר מכן קורבנות המוגדרים 'קודשים קלים' - 'חטאת' ו'אשם'.
דרגה או פעולה?
בדבריו אודות קורבנות המוֹעדים, הרמב"ם2 מציב דווקא את 'קורבן חטאת' כראשון במעלה בין הקורבנות "מפני שדם החטאת מכפר". כלומר, בגלל הפעולה והערך המוסף הרוחני של 'קורבן חטאת', יש לו קדושה ייחודית, מעל כל שאר סוגי הקורבנות.
אם-כן יש להבין, אלו קורבנות נחשבים נעלים יותר ברמת משמעותם וקדושתם - 'קודשי קודשים' או קורבנות שיש להם אפקט ייחודי, כמו 'קורבן חטאת' שמכפר על חטאים?
עבודה מול עוצמה
בספר התניא3 מוסבר, כי התשובה מייצגת תנועה נפשית פנימית של הנשמה לשוב אל בוראה ומקור חוצבה. זו תנועה שלא נפסקת לעולם, כי גם צדיק גדול ביותר, יכול ונדרש לזכך ולהעלות את נפשו לרמה גבוהה יותר.
ואכן, ישנם אופנים רבים ורמות שונות של תשובה. אחת החלוקות מַבחינה בין תשובה שנגרמת כתוצאה מעבודה אישית של האדם, לתשובה כתוצאה מהארה אלוקית שאינה קשורה להשקעה ועבודה מצד האדם.
ולפי זה, אפשר להסביר את רמות המשמעות והקדושה של הקורבנות השונים:
בתשובה בדרגה הבסיסית, ברור ש'קורבן חטאת' המכפר על החטא, הוא הצעד הראשון. אך "אחר שעשה תשובה ונמחל לו העונש… שולח דורון ומנחה לפניו, שיתרצה לו לראות פני המלך"4. ברמה הזו, 'קורבנות נדבה' באים רק אחרי חטאות, שהרי לא ייתכן לשלוח דורון שיתרצה לפני המלך, לפני שנמחל לאדם העונש.
סדר הדברים בפרשתנו, רומז לדרגה הגבוהה יותר, תשובה שבאה בעקבות הארה אלוקית, כמו התשובה ביום הכיפורים, שאז "עיצומו של יום מכפר"5. ואכן לאחר יום הכיפורים, בחג הסוכות, מקריבים 'קורבן עולה' לפני 'קורבן חטאת'.