פשר ההתקרבות
בפתח פרשתנו, הדין ודברים בין יוסף ואחיו הופך רציני יותר. יהודה ניגש ליוסף בדרמטיות, ומתחיל בסקירה מחדש של השתלשלות האירועים מעת ירידת האחים למצרים, הדרישות של יוסף שגרמו להם להביא את בנימין למצרים, למרות הקושי הרב הכרוך בכך מצד יעקב אביהם, וכן הלאה.
פרשני התורה תמהים מהי משמעות ההתקרבות של יהודה ליוסף, "ויגש", תוך כדי השיח, הרי הם עמדו בקִִרבת מקום זה לזה, ומדוע היה צריך יהודה לגשת ליוסף?
המפרשים מסבירים זאת כניסיון של יהודה לרכך את ליבו של יוסף1, או שיהודה ניגש ללחוש את הדברים באוזני יוסף, כדי לא לבייש את יוסף כשיהודה מאשים אותו עצמו בהטמנת הגביע ועלילות שווא על האחים2.
מקור הנשמות
לפי תורת החסידות, העימות, כביכול, בין יהודה ליוסף, הוא שיח בין הדרגות הרוחניות שכל אחד מהם מייצג. וכאשר נבין את הרובד העמוק יותר של השיחה - השאלות בפשט הכתובים ייעלמו מאליהן.
הבריאה מתחלקת לארבעה סוגים - דומם, צומח, חי ומדַבר. רמת החיות האלוקית שבצומח היא יותר מזו שבדומם, בחי יותר מזו שבצומח, ובמדבר יותר מזו שבחי.
השם "יוסף" מייצג את מידת ההוספה, הריבוי והעלייה מדרגה לדרגה, כך שהוא מסמל את בחינת הצומח. לעומתו, השם יהודה מבטא את ההודאה וההתבטלות, כך שביחס ליוסף הוא בדוגמת סוג הדומם.
בצומח, בשונה מהדומם, מתרחש כל העת תהליך של תנועה ושינוי. גם דרגת נשמתו של יוסף בעולמות העליונים היא מידה אלוקית שמתאפיינת בתהליך של שרשרת תנועה ושינויים. הכוונה למידות העליונות, שבדומה לרגשות האדם - יש בהן שינויים מקטנות לגדלות.
הדומם מתאפיין בביטול. חפצים דוממים מהווים עזרים לביצוע פעולות שונות, והאדמה בטלה כלפי האדם הפוסע עליה. כך יהודה מייצג הודאה, הכנעה וביטול, בהתאם לשורשה הרוחני של נשמתו בספירת המלכות העליונה, שעניינה היא עזר ליישום בפועל של המידות שמעליה.
סדר עולמי חדש
זו משמעות הפנייה וההתקרבות של יהודה לעבר יוסף. יהודה נמצא בעמדה רחוקה ונמוכה יותר ממקור השפע. לכן הוא ניגש ומבקש מיוסף להשפיע לו את השפע והחיות האלוקית.
הנהגת העולם בזמן הגלות, מבטאת היבט מסוים של אופני ההנהגה האלוקית. לעתיד לבוא, סדרי העולם יתהפכו, ותתגלה המעלה של יהודה וספירת המלכות3 על פני יוסף ודרגתו, ככתוב4: "ועבדי דוד מלך עליהם". דוד, מזרע יהודה, יעמוד בראש, וימלוך על כל עם ישראל, כולל יוסף.