קשר עמוק
עשרים ושתיים שנה לאחר שהאחים מכרו את יוסף, הם מוסרים את נפשם למען הצלת בנימין, מה שגורר את השיח בין יהודה ליוסף, הפותח את פרשת השבוע.
יוסף נחשף בפני האחים כאח האובד, ומבקש מהם להביא למצרים את יעקב אביהם ואת כל המשפחה המורחבת, כדי להצילם מרעב ולהשפיע להם עושר רב.
יעקב חש כי זהו גם אקורד הפתיחה לגלות מצרים. הקדוש-ברוך-הוא מתגלה אליו ומרגיע אותו מפני חשש הירידה. לאחר מכן, מונה התורה בפירוט את כל בני משפחתו של יעקב - שבעים נפש. כשהתורה מונה את בני יעקב ולאה, היא מייחסת את הבנים ללאה, ואת הבנות ליעקב.
זוהי חלוקה מעניינת - הרי הילדים הם צאצאיהם המשותפים של יעקב ולאה יחד… חלק מהמפרשים, ובראשם רש"י, מתעכבים על פרט זה, רש"י מביא את ההסבר על הקשר המיוחד והעמוק בין האב לבנותיו והאם לבניה: "אישה מזרעת תחילה - יולדת זכר; איש מזריע תחילה - יולדת נקבה"1.
הסדר העולמי המתקיים למן בריאת העולם, נובע משורשם הרוחני של הדברים בעולמות עליונים ומייצג אותם, ואם כן, צריך להבין מהי משמעות הדברים שלאישה יש יתרון בכך שכאשר היא "מזרעת תחילה - יולדת זכר"?2
השפעה שמייצרת פירות
תורת החסידות מבארת את התוכן הפנימי העומד מאחורי המושגים 'איש' ו'אישה', 'איש' מייצג את הקדוש-ברוך-הוא, 'אישה' מייצגת את נשמות עם ישראל, "כנסת ישראל".
כאשר "איש מזריע תחילה", כלומר יהודי מתעורר באהבה לה' וחשק עז לקיום תורה ומצוות בהתעוררות אלוקית הבאה מצד שורש נשמתו בעולמות עליונים - בלא השתדלות ויגיעה מצד האדם, אזי "יולדת נקבה" - תחושה זו היא זמנית, וקשה לצפות ממנה ליזום ולהשיג דרגות נוספות מעצמהּ (שכן, 'נקבה' מסמלת את בחינת המקבל).
אבל כאשר "אישה מזרעת תחילה", כאשר היהודי מצד עצמו מתעורר וחש רצון להשקיע ולהתמיד בחיזוק הקשר שלו עם הקדוש-ברוך-הוא - אזי "יולדת זכר" - מצב נפשי זה, מייצר תוצאות והשפעות נוספות היוצקות משמעות בפועל בעולם המעשה (מכיוון, ש'זכר' מסמל את בחינת המשפיע)3.
משכן בעולם
הסיבה לכך שדווקא התעוררות מצד עם ישראל אפקטיבית יותר מאשר השפעה אלוקית עליונה - נעוצה במטרת בריאת העולם. לפני בריאת העולמות, הקדוש-ברוך-הוא "עסַק" כביכול בעולמות הרוחניים הגבוהים ביותר4, אך "תכלית בריאת עולם הזה הוא, שנתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים" (בעולם הזה, התחתון)5– ה' רצה שהמציאות האלוקית תחדור גם בעומקי המציאות המצומצמת שמסתירה אותו - דבר זה מתרחש דווקא על-ידי מעשינו ועבודתנו אנו.
כאשר מטרת בריאת העולם תעמוד כל העת לנגד עינינו - נייקר את הזמן, ונקַיים בשמחה ובמרץ, חיים שמחים ומלאים בקיום התורה ומצוותיה.