למה אהרן מוזכר פעמיים?
פרשתנו פותחת בציווי האלוקי על הדלקת מנורת-הזהב במשכן ובמקדש. על אהרן הכהן, הוטלה החובה להיטיב את הנרות ופתילי מנורת שבעת הקנים בכל בוקר, ולהדליק את הנרות בין הערביים.
יש מפרשני המקרא1 התוהים:
הרי נאמר בתלמוד2 כי הדלקה "לאו עבודה היא", ולכן קבעו חכמים שהדלקת המנורה כשרה אף אם התבצעה על-ידי יהודי שאינו כהן. ואם כן, מדוע הפסוק לא מסתפק בציון שמו של אהרן הכהן לגבי הטבת הנרות, וממשיך להזכיר את שמו בפסוק הבא כמדליק המנורה?
אחת ושבע
כדי להבין את הסיבה לכך, יש להעמיק במהותה הרוחנית של המנורה.
אחת הפרשנויות המקובלות היא היחס למנורה כמשל לעם-ישראל. נרות המנורה - אלו נשמות-ישראל, כפי שנאמר3: "נר ה' נשמת אדם". כלומר, יש 'להדליק' את נשמות-ישראל, ולקרבם אל אור התורה וקיום המצוות.
מנורת המקדש, הייתה עשויה "מִקְשָׁה אחת"4, כשם שנשמות-ישראל הן במקורן באחדות מלאה. אך למעשה המנורה מתחלקת לשבעה קנים שעל-פי פנימיות התורה הם רומזים ל'שבעת הרועים' המפרנסים ומשפיעים לבני-ישראל את אור האמונה. אחד מ'שבעת הרועים' הוא כמובן אהרן הכהן.
כללים להדלקה
וכאן בא המענה לשאלה, מדוע הוזכר שמו של אהרן גם ביחס להדלקה. אכן, לפי ההלכה5, גם יהודי שאינו כהן, יכול להדליק את המנורה שבמקדש. על כל יהודי מוטלת החובה לקרב ולהאיר יהודים נוספים באור התורה והמִצְוָה, כדברי המשנה6: "הווי מתלמידיו של אהרן… ומקרבן לתורה". ועם זאת, יש צורך להזכיר את אהרן גם בהקשר זה, כדי לזכור שההדלקה נעשית ברוחו של אהרן ועל-פי הכללים שהוא קבע לנו - לקרב את היהודי לתורה, ולא את התורה אל היהודי.
זו הסיבה לכך שהטבת הנרות, עליה מבוססת ההדלקה, נעשית אך ורק על-ידי כהן. תשתית המסורת שלנו, חקוקה ביסוד איתן. אל-לנו לסטות ימינה או שמאלה מכללי המסורת. רק עִם מצפן המורה את הדרך הנכונה, נוכל להשפיע על חייו של אדם נוסף ולהאיר אותם7.
יחד ננווט על פי הכללים של אהרן הכהן, וזה יהיה הבסיס להביא את הכישרונות והיכולות שלנו לידי ביטוי. כך נזכה להצלחה - למעלה מן המשוער.