דרשה
לשבת

ברגע האמת

אחת העבודות החשובות ביותר שנעשו בקביעות במשכן, ולאחר מכן במקדש, היא הדלקת נרות המנורה. הקדוש-ברוך-הוא הטיל את התפקיד על אהרן הכהן. בכל יום, בין הערביים, כאשר נטו צללי הערב¹ והשמש באה אל מבואה, הצית אהרן את הלהבות המרצדות באור יקרות.

לשעת ההדלקה, יש משמעות עמוקה. בחסידות² מתייחסים לנושא בקשר למִצְוַת הדלקת נרות חנוכה, שזמנה הוא "משתשקע החמה"³. הדבר מהווה תזכורת, כי דווקא כאשר החושך הרוחני גובר בעולם, זה הזמן בו היהודי צריך לראות לעצמו חובה מוסרית להוסיף באור התורה והמצוות, ולחזק את הצד הטוב והנכון.

מסירת הרצון

פעמים רבות אנחנו נוטים לחשוב, כי מסירות-נפש על מצוות ה' היא כאשר קיום המצוות כרוך בסכנת חיים, כמו למשל בזמן גזירת המן, שאז התאחדו היהודים ועמדו בתוקף על זכותם לא לכפור באמונתם בה', למרות שהיו בסכנת השמדה. אפילו לפני עשורים מספר, כאשר רוסיה הסובייטית ביקשה למחוק את אורח-החיים היהודי - היו יהודים ששמרו בכל עוז על גחלת האמונה, למדו תורה וקיימו מצוות, וחלקם מסרו את נפשם ממש למען מטרה נעלה זו.

אך בחסידות מוסבר, כי למעשה גם מסירת הרצון היא מסירות נפש⁴. גם כיום כשאנו חיים בשפע, תודה לא-ל, ואין רדיפות כנגד שומרי תורה ומצוות, מסירת הרצון במובן של קיום מצוה על חשבון התאווה ונטיית הלב הרגעית - היא, במידה רבה, מסירות נפש⁵.

הרועה המאיר

בזמן שאנו עסוקים בלימוד תורה, קיום מצוה בהידור או עשיית טוב בכלל, אנחנו מרגישים מלאים בתוכן ובשמחה, מתוך הבנת המשמעות של הזכות למלא את רצון ה' בעולם. איך נתחזק ונוסיף אור, דווקא כאשר אנו ניצבים בפני אתגר משמעותי או פיתוי רציני? כיצד נגביר את האור האלוקי כאשר החושך הרוחני מתגבר?

זהו תפקידו המיוחד של אהרן הכהן. אהרן נחשב לאחד משבעת הרועים⁶, והוא משמש כנציג הקדוש-ברוך-הוא בעולם. אדם שידליק את אור האמונה בעולם בכל זמן נתון.

כאשר נפנים שמשה ואהרן הם מושגים נצחיים, ורלוונטיים גם בזמן הזה - יהיה לנו קל יותר לנצח את אתגרי הרגע, לבכר על פניהם את הנצח, ולצאת מחושך הגלות לגאולה שלימה במהרה בימינו.

1. כלשון רש"י, שמות, פרק י"ב, פסוק ו'. ↩

2. על-פי המשך "מצה זו", תר"ם, לאדמו"ר המהר"ש (דיבור-המתחיל 'וביאור ענין משתשקע החמה'. 'תורת שמואל' - תר"ם, חלק א', עמוד רנ"ו ואילך). ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב'. ↩

4. 'מסירת הרצון' פירושה, שהאדם מוסר את כל רצונו לה', כך שכל רצון האדם ותשוקתו יהיו רק לה', ולא יהיה לו רצון לשום דבר חוץ מה' יתברך. במסירת הרצון, האדם מגביר את רצונו ותשוקתו לדבוק בה', עד שכל העניינים שאינם אלוקות (ענייני העולם), הם כְּלֹא וכאפס בעיניו לחשוק בהם. (ספר הערכים - חב"ד, חלק ח', עמוד ת"ג). עוד מוסבר בחסידות, כי מסירת הרצון של הנפש הבהמית היא שהאדם יכבוש את רוח תאוותו ולא יימשך אחרי הנאות ותענוגים גשמיים, אלא אדרבה, יהפוך את ליבו שיהיה באהבה ורצון לה'. ומסירת הרצון של הנפש האלוקית היא, שחפצו ורצונו של האדם יהיו יהיו להיבטל ולהיכלל בעצמותו של ה' יתברך (שם, עמוד ת"ז). ↩

5. 'אור התורה' (לאדמו"ר ה'צמח צדק'), שמות, כרך ה', פרשת תרומה, עמוד א'שנ"ג. שם, עמוד א'שנ"ז. וראה 'תורה אור', פרשת מקץ, דף ל"ו, ב'. ↩

6. 'תורה אור', פרשת מקץ, דף ל"ב, ב'. ↩