דרשה
לשבת

לאיזו יראה מכַוון הכתוב?

שני סוגים של יראה, מונה הר"ן (רבינו ניסים בן ראובן מגירונדי) בדרשותיו¹. היראה הראשונה היא יראת העונש - האדם ירא שלא לעבור על מִצְוַת הקדוש-ברוך-הוא, כי הוא יודע שאם יחטא, עונשו וצערו יהיו גדולים בהרבה מהנאתו בחטאו.

היראה השנייה, היא יראת הרוממוּת - האדם מתבטל לפני הקדוש-ברוך-הוא מתוך הכרה בכך שה' גדול ומרומם לאין שיעור לעומת קטנות ואפסות האדם, ודבר זה מביאו ליראה.

בפרשתנו מופיע הפסוק: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' א-ֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה וכו'. ונשאלת השאלה: לאיזו יראה מכוונים דברי הפסוק? אם מדובר על יראת הרוממות - קשה, כי הרי הפסוק מציג את היראה הזו כדבר קל וכעניין של מה בכך, וכיצד ניתן לומר על יראת הרוממות שהיא דבר קטן וקל להשגה? ואם מדובר על יראת העונש - קשה, האם יראה נמוכה שכזו היא כל מה שהקדוש-ברוך-הוא דורש מאִתָּנוּ?

בעיני משה ובעיני ישראל

למעשה, חכמינו זיכרונם לברכה² כבר עמדו על הקושי הזה, ושאלו: "אטו יראת-שמים מילתא זוטרתא היא³?!" ותירצו: "אִין! לגבי משה מילתא זוטרתא היא! דאמר ר' חנינא: משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו - דומה עליו ככלי קטן, קטן ואין לו - דומה עליו ככלי גדול!".

חכמינו אומרים, שאכן יראת-שמים היא דבר גדול ונעלה, אלא שבעיני משה המדבר עם בני ישראל, יראת שמים היא דבר קל להשגה, מאחר שהוא כבר קנה את המידה הזאת בנפשו.

ואולם, ההסבר של חכמינו קשה: הרי משה יודע שהוא מדבר עם בני ישראל, ואכן ממרום מדרגתו יראת-שמים היא דבר שכבר הושג, ובעיניו אין בכך קושי, אבל בוודאי שלפי ערכם של ישראל מדובר במעלה קשה להשגה, ואיך ייתכן שמשה אומר לבני ישראל דבר שלפי מדרגתם אינו נכון?

רגעים של התנוצצות

הר"ן מציע את ההסבר הבא: דברי הפסוק מדברים הן על יראת העונש והן על יראת הרוממות. וכוונת הפסוק בהצגת היראה כדבר קל להשגה, היא ללמדנו שיראת-שמים איננה דבר חיצוני ומנותק מאִתָּנוּ אלא דבר טבעי לכל יהודי.

אם כן, מדוע אנו רואים שרק מעטים מצליחים להגיע למדרגות שכאלו, וגם הם זוכים לכך רק במאמץ רב?

הסיבה לכך היא, שמצד שכלנו ונשמתנו, הדבר הטבעי ביותר לאדם הוא לִירָא מפני הקדוש-ברוך-הוא ולקיים את מצוותיו. כל אחד יכול להעיד על עצמו על רגעים של תפילה, תורה או חסד, שבהם הוא הרגיש כיצד הקשר והשייכות לבוראו מתנוצצים ומאירים בנשמתו. מה שמונע מאִתָּנוּ להרגיש את הקשר הזה בכל עת, הוא הגוף והרצונות החומריים שהם כוחות ראשוניים יותר אצל האדם. ולכן, משה רבנו אמר דבריו לישראל, למרות שרק לגבי משה היה זה דבר קטן, כי בעצם הוא הגיע לידי התאמתות עם הנשמה שלו. אבל אם נשכיל להתגבר על הגוף והחומר, נגלה עד כמה היראה טבעית לנו, ונגיע גם לדרגה הגבוהה יותר, יראת הרוממות - "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו"⁴.

1. בדרוש העשירי. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל”ג, עמוד ב’. ↩

3. תרגום: “האם יראת-שמים היא דבר קטן?!” תשובה: “כן, לגבי משה, היא דבר קטן וכו’”. ↩

4. דברים, פרק ל’, פסוק י”ד. ↩