דרשה
לשבת

יראת העונש או יראת הרוממות?

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל, מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה'" –

המפרשים דנים האם כוונת הפסוק ליראת העונש הנמוכה - יראה מפחד העונש הצפוי לעוברי עבירה או ליראת הרוממות הגבוהה - יראה מתוך הכרה בגדולתו של הקדוש-ברוך-הוא.

ובשתי האפשרויות יש קושי:

אם מדובר על יראת הרוממות, נשאלת השאלה מדוע היראה מוצגת כדבר של מה בכך? ואם מדובר על יראת העונש, תמוה: האם זה כל מה שהקדוש-ברוך-הוא שואל מאִתָּנוּ?

הר"ן¹ פירש, שהפסוק מדבר הן על יראת העונש והן על יראת הרוממות. הקדוש-ברוך-הוא דורש מאִתָּנוּ לִירָא אותו בשתי הבחינות הללו, ועניינו של הפסוק הוא ללמדנו שיראת-שמים איננה דבר חיצוני אלא דבר טבעי ומתאים לנו.

ואולם לא ברור, מניין למד הר"ן שיראה היא יראת רוממות או יראת עונש? הרי הפחד להיענש הוא אינסטינקט של הנפש, אפילו חיות מפחדות להיענש, ואם כן, מדוע יש צורך לצוות על כך, וכיצד בכלל אפשר לקרוא לכורח נפשי שכזה בשם יראה? וגם הכרת גדולתו של הקדוש-ברוך-הוא שמובילה ליראת הרוממות, לא ראוי שתיקרא 'יראה', אלא 'חוכמה' או 'התבוננות'.

אם כן, השאלה במקומה עומדת, מה היא היראה עליה מדבר הפסוק?

ביראה ובהודאה

ההסבר טמון בדיוק לשון הכתוב: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְטוֹב לָךְ". התורה אינה אומרת "ולשמור את מצוות ה'", אלא "לשמור את מצוות ה'" בלי וא"ו. מכאן שהציווי "לשמור את מצוות ה'" אינו ציווי נוסף, אלא פירוש של הפסוק הראשון. כלומר, פירוש הציווי ליראה את הקדוש-ברוך-הוא ולאהבה אותו, הוא לשמור את כל מצוותיו².

ונמצא פירוש חדש ליראת ה', שאין הכוונה רק פחד ממשהו, אלא קיום מִצְוַת לא-תעשה, והיא היראה מלחטוא לה'. ואהבת ה' היא החובה לקיים מִצְוַת-עשה, כהודאה על כל החסד שגמל עִמנו, בכדי שנהיה זכאים לחסדו גם בעתיד.

המצוות נותרו בעינן

את הפסוקים האלה, אומר משה לאחר סיפור חטא העגל. אצל מלך בשר ודם, כאשר נתיניו מורדים בו, הוא מרבה את גזירותיו ופקודותיו, כדי שנתיניו יוכיחו שהם נאמנים לו ואכן מתחרטים על מעשיהם.

כאן אומר משה לישראל, שהקדוש-ברוך-הוא אינו נוהג אִתם בדרך זו, ולמרות שחטאו בחטא העגל ומרדו בו, מצוותיו וחוקותיו נותרו בדיוק כשהיו - "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו… לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם…".

יהי רצון, שנזכה לִירָא את ה' ולשמור את כל מצוותיו.

1. בדרוש העשירי. ראה עוד על שיטתו של הר”ן בדרשה הקודמת. ↩

2. ראה בדברי האברבנאל, ראיות רבות נוספות לכך. ↩