חמש מצוות עם הכניסה לארץ
אנו ניצבים אחרי מלחמת מדין, סיכום מסעיהם של בני ישראל, ולפני נאום הפרידה של משה בספר 'דברים'. בתווך בין האירועים הללו, מְצַוֶּה הקב"ה את משה בחמש מצוות נוספות: כיבוש הארץ, הצבת גבולותיה, חלוקתה לשבטים על פי נחלות, הבדלת ערי לויים, והבדלת ערי מקלט.
מה הקשר של המצוות האלה למהלך הפרשיות? מדוע הן מופיעות דווקא כאן?
תסכולו של משה
משה יודע שימיו ספורים. במשך ארבעים השנים האחרונות, הוא מסר את נפשו בעבור בני ישראל. הוא עמד בפני פרעה ובפני כל מצרים, הנהיג את ישראל במהלך נדודיהם במדבר, ספג תלונות ועלבונות, לחַם במלכים - ואף הציל את ישראל לא פעם מכְּלָיָה.
אמנם כעת הוא עומד בפתחה של הארץ המובטחת, ויודע ששָׁמה לא יבוא. משה לא יזכה לנשום את אווירה המחכים של ארץ ישראל1, ולא לקיים אף לא אחת מן המצוות התלויות בארץ. כל מה שיזכה הוא לראות את הארץ מרחוק, ולדעת שיהושע משרתו הוא זה שינחיל לבני ישראל את הארץ.
משה מתוסכל ומאוכזב מכך שלא יזכה להביא את בני ישראל אל הארץ המובטחת.
נחמתו של משה
הקב"ה רואה בסערת ליבו של משה ומבקש לנחמו. אילו היה משה מנחיל לבני ישראל את הארץ, הרי שמיד עם כניסתה היה מְצַוֶּה את ישראל לכובשה ולחַלקה לנחלות, כמו-כן הוא היה מְצַוֶּה לבנות ערי מקלט וערים ללויים.
הקב"ה אומר למשה לצוות את ישראל דווקא על חמש המצוות האלה, כדי שכיבוש הארץ והנחלתה יתייחס גם אליו, למרות שלא עבר בפועל בשׁעריהַָ. משה מְצַוֶּה את ישראל וממנה את השליחים שיעשו את הפעולות הללו עם הכניסה לארץ. הרי גם אם משה היה נכנס, הוא לא היה עושה את הדברים האלו בעצמו אלא ממנה שליחים לעשותם, ואם כן, בכך תתפייס מעט דעתו כאילו עבר את הארץ ועשה את כל זאת שָׁמה. כך, למרות שלא עבר את הירדן, למשה עדיין יש חלק בכניסה לארץ.
על-פי מסכת בבא-בתרא, דף קנ”ח עמוד ב’: “אוירא דארץ-ישראל מחכים”. ↩

