למי האירה המנורה?
לגבי השמן להדלקת המנורה בבית המקדש, אומר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו: "ויקחו אליך שמן זית זך".
ונשאלת השאלה:
מדוע נאמר "ויקחו אליך", אל משה, הרי הדלקת נרות המנורה היא חלק מעבודות המשכן שנעשו לצורך גבוה, לשֵׁם הקדוש-ברוך-הוא, ואם כן, מהי המשמעות של "ויקחו אליך"?
בהמשך, אומר הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו את המיקום המדויק של המנורה במשכן - "בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת, יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן…". וכאן נדרש הסבר: לשם מה נחוץ כל הפירוט הזה דווקא כאן?1
שיא כניסות למשכן
להבהרת הדברים, יש להקדים את דברי חכמינו זיכרונם לברכה2 על פסוקים אלו: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך", אמר רבי שמואל בר נחמני: אליך ולא לי, לא לְאוֹרָהּ אני צריך". דיוק יֶתֶר נקטה התורה על מנת להציל אותנו ממחשבות כפירה, כאילו הקדוש-ברוך-הוא הוא זה שזקוק לאורה של המנורה.
אור המנורה שימש את הנכנסים למשכן כדי שיראו לפני מי הם נכנסים ועומדים. האדם שנכנס למשכן מספר הפעמים הרב ביותר היה, ככל הנראה, משה רבינו, שכן בכל פעם שֶׁרָצָה הקדוש-ברוך-הוא להתגלות למשה ולצוות אותו אל בני ישראל, ההתגלות והדיבור היו מבין שני הכרובים, כפי שנאמר בפרשת תרומה: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת, אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"3. לכן נאמר למשה (אף כי מצווה זו נאמרה לכל הדורות) "ויקחו אליך", כלומר - שיהיה דבר זה לתועלתך, כדי שתוכל לראות לאור המנורה בהיכנסך למשכן.
במקום עיקר העבודה
זו גם הסיבה לאריכות ביחס למיקומה של המנורה - "בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת". התיאור המפורט נועד כדי להדגיש שהמנורה עמדה מחוץ לפרוכת, במקום שבו נעשתה העבודה במשכן, רובה ככולה. ללמדנו, שהמנורה נועדה בשביל הכוהנים המשמשים בקודש, ולא בשביל הקדוש-ברוך-הוא, שכאמור "לא לאורה הוא צריך".

