סודו של הנחש
בין בעלי החיים שברא ה' בששת ימי בראשית נמצא גם הנחש, עליו אומרת התורה, כהקדמה לסיפור חטא עץ הדעת: "והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה ה' אלוקים"1. בהמשך, מסופר כיצד הנחש פנה לאישה ופיתה אותה לטעום מפרי עץ הדעת.
הקדוש-ברוך-הוא ציווה את האדם לא לאכול מפרי עץ הדעת, ואף הוסיף אזהרה: "כי ביום אכלך ממנו - מות תמות"2. ואולם לגבי מהותו של העץ נאמר שהוא "טוב ורע", אך לא הוסבר מהי המשמעות ומה הן ההשלכות של האכילה ממנו, הגורמת לידיעת טוב ורע.
במהלך ניסיון הפיתוי, הנחש מבטל את החשש של חוה ממוות כתוצאה מאכילת הפרי, ומסביר שהקדוש-ברוך-הוא לא רצה שהיא והאדם יאכלו מהעץ "כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם, והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע".
הנחש נעלה מהאדם?
וכאן עולה שאלה חזקה: מהיכן ידע הנחש את סוד עץ הדעת? האם הנחש היה חכם יותר מאדם הראשון, והבין מעצמו מדוע עץ הדעת נאסר באכילה? הרי לא מסתבר שהקדוש-ברוך-הוא הסתיר את עניינו האמיתי של עץ הדעת מהאדם, "נזר הבריאה", וגילה אותו רק לנחש!
אלא שלפני החטא, הקדוש-ברוך-הוא ביקש למנוע מהאדם לדעת את הטוב והרע, משום שידיעת הרע יכולה להשפיע לרעה על האדם ולהקשות עליו לשמור על הפרדה מלאה בין הטוב לרע ולדבוק בטוב.
כאשר האדם נכשל בחטא ובא במגע עם הרע, ההפרדה הזו נפגמה ונוצר ערבוב בין הטוב לרע. מעתה נגזר עליו להיות מגורש מגן-עדן ולרדת לעולם הגשמי כדי לעסוק בבירור והעלאת ניצוצות הקדושה שנטמעו בענייני העולם. הווי אומר, לעסוק בהפרדה של הטוב מהרע.
המאבק נמשך
שורשו של אדם הראשון נעלה בהרבה משורש הנחש. לפני החטא, התודעה של אדם הראשון הייתה טוב מוחלט, בשונה מהנחש ששורשו מ"עץ הדעת טוב ורע", והתודעה שלו היא של טוב מעורב ברע. הנחש רצה שאדם הראשון יעסוק במלחמה תמידית מול הרע. וזאת, כאשר האדם יישלח לעולם הזה כדי לעסוק בהפרדת ובירור ניצוצות הקדושה מהדברים הגשמיים, ובמסגרת העיסוק הזה, לפעמים הרע יתגבר על הטוב ויקבל תוספת חיות ותוספת כוחות.
לכן הנחש פיתה את האדם לאכול מפרי עץ הדעת, כדי שהטוב והרע יתערבבו ויהיה קיום לרע. בעוד שאם האדם יישאר בגן-עדן, הרע יהיה מנותק מן הטוב לגמרי וכל מציאותו של הרע תתבטל.
המאבק בין הטוב והרע נמשך. עלינו להפנים את המשמעות שיש לכל ניצחון 'קטן' שלנו על היצר הרע, המחזק את הטוב ומחליש את מציאות הרע. הדבר יקל עלינו לבחור בחיים ולהתגבר על תאוותינו. כך נגביר את הטוב על הרע, עד שהעולם כולו יהפוך למקום שהטוב שולט בו ואין בו זכות קיום לרוע, דבר שיושלם בביאת המשיח והגאולה השלימה.