מה עומד מאחורי קורבנות המילואים?
לאחר פירוט מלאכת המשכן וכליו בפרשת "תרומה", ונושא בגדי הכהונה בפרשתנו, פרשת "תצוה", כתובים בתורה דיני שבעת ימי המילואים שבהם משה רבינו אימן את אהרן ובניו בעבודת הקורבנות. ימי המילואים היו גדושים בקורבנותיו של אהרן ובקורבנות בניו הכוהנים, כהכנה לתפקידם לשרת בקודש. ארבעה קורבנות הביא אהרן מִדֵּי יום, במהלך שבעת ימי המילואים. היו אלה פר חטאת, שני אֵילים, וקורבן מנחה שהיה מורכב מכיכר לחם אחת וחלת לחם אחת בלולה בשמן, ורקיק אחד מסל המצות.
פרטים רבים נאמרו בכל אחד מהקורבנות הללו. חלקם הוקרבו כליל על המזבח, מקורבן אחד הוקרבו חלקים מסוימים על המזבח וחלקיו האחרים נשרפו מחוץ למחנה, וחלק מהקורבנות נאכלו על ידי הכוהנים. בחלק מהקורבנות, הייתה הזאה מדמם על גבי המזבח, ובחלקם לא - וכן הלאה1. מדוע נצטווה אהרן להקריב דווקא את הקורבנות הללו, ומה הסיבה לכל פרט ופרט מדיניהם?
קורבן כהן-גדול ששגג
ההסבר לכך הוא, שלפני הקדוש-ברוך-הוא הכל גלוי וידוע, ומכיוון שכך, הוא ידע מראש שאהרן עתיד להשתתף במעשה העגל. לא מדובר בחטא במזיד חלילה - אלא בשוגג, ולכן ניתנה לאהרן בשבעת ימי המילואים אפשרות לכפר על כך, כדי שיוכל לשרת לפני ה' במשכן ללא רבב. כפרתו של כהן גדול ששגג, מפורשת בפרשת ויקרא: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם, וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת"2. ואכן, הקורבן הראשון שמביא אהרן הוא פר לחטאת, כדי לכפר על מעשה העגל.
בשר הפר, עורו ופרשו, מסמלים את המעשה עצמו, ואלה אכן נשרפו מחוץ למחנה, שכן שגגתו של אהרן הייתה במעשה. את דמו של הפר, לעומת זאת, נתן משה על קרנות המזבח. "הדם הוא הנפש"3, והוא מעיד על מחשבותיו ורצונותיו של האדם. דם הפר ניתן על קרנות המזבח, למען יֵדעו כל ישראל שרצונותיו וכוונותיו של אהרן היו תמיד "לשם שמים", אלא ששגגה עלתה בידו.
קירבה עד כדי דבֵיקות
קורבנו של אהרן אכן התקבל, אך רק איבריו הפנימיים של הפר עלו על המזבח, כי אהרן עדיין לא היה ראוי להעלות מנחות כליל לה'.
רק לאחר כפרתו של פר החטאת, יכול היה אהרן להקריב איל לעולה שיעלה כליל לצורך גבוה. קורבן העולה העיד על שובו של אהרן מחטאו בשלימות, ועל התקרבותו אל הקדוש-ברוך-הוא עד כדי דבֵיקות בו יתברך. שיא הקירבה התבטא באיל השני שהקריב אהרן - איל המילואים. חלקו של האיל היה קורבן לה', חלקו ניתן לכוהנים המשרתים בקודש, וחלקו לבעלים - אהרן עצמו. בקורבן זה הודיע הקדוש-ברוך-הוא על קירבתם הגדולה של הכוהנים אליו ממש, כעבדים היושבים סביב שולחנו של המלך.
כאות-תודה על הכפרה ועל הקירבה הגדולה לה זכה, הקטיר אהרן את חלות התודה - "אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ, וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה, חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן… יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו"4 ועם סיום שבעת ימי המילואים, היה אהרן זך ונקי לחלוטין, ומוכן לשרת בקודש.