נקודת המפנה
אחת התוצאות של חטא עץ הדעת, הייתה גירוש אדם וחוה מגן-עדן. בפסוק שקודם לתיאור הגירוש, מופיעה הסיבה לכך: "ויאמר ה' אלוקים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם". כלומר, לאחר שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת, יש להם את היכולת לדעת ולהבחין בין טוב לרע, ולכן ייתכן כעת שהאדם יאכל מעץ החיים ויחיה לעולם.
ידיעה ללא הפרדה
ונשאלת השאלה: מדוע הקדוש-ברוך-הוא לא רצה שאדם וחוה יהיו יודעי טוב ורע? האמנם ידיעת טוב ורע היא דבר נורא כל כך?
ותמיהה נוספת: חז"ל אומרים שאלמלא החטא, לא בא המוות לעולם1. כלומר, ללא החטא - האדם היה חי לעולם. אם כן, מה פשר סיבת הגירוש המפורטת בפסוק, למנוע מהאדם לאכול מעץ החיים וכך לחיות לעולם, הרי כך רצה הקדוש-ברוך-הוא מלכתחילה שהאדם יחיה לעולם?
כדי להבין את משמעותו של הפסוק, יש לשים לב להקשר ולרקע הכללי שלו. הפסוק מביא את דברי ה' למלאכים: "הן האדם היה כאחד ממנו". כלומר, לאדם ולחוה הייתה ידיעת "טוב ורע" ברמה זהה לידיעת המלאכים.
בעיקרון, ידיעת המלאכים את הטוב והרע שונה מהותית מידיעת האדם. המלאכים יודעים ומשיגים טוב ורע, אך מאחר והם יצורים רוחניים - הידיעה שלהם נפרדת מהתחושה. הם לא מושפעים מהידיעה, ולכן יכולים להפריד בצורה ברורה בין הטוב והרע.
ואילו האדם, היות והוא מושפע מהרגשות שלו, ידיעת הטוב והרע משפיעה עליו בצורה פנימית ותופסת את כל ישותו. הוא מתקשה ליצור הפרדה בין ידיעת והכרת הטוב והרע לאישיותו. הטוב והרע מתערבבים עם תכונותיו ונטיות ליבו, כך שגם הטוב שבו מושפע מהרע והם מעורבים זה בזה.
ערבוב נצחי
לכן הקדוש-ברוך-הוא ציווה על האדם לא לאכול מעץ הדעת, כדי שלא יידע את הרע והטוב אלא יעסוק בטוב בלבד, וכך לא יהיה עליו להיאבק ברע לנֶצח. בסופו של דבר, אדם הראשון כשל ואכל מעץ הדעת, ובכך גזר על העולם את הערבוב הנצחי בין טוב לרע. במצב כזה, אם האדם יחיה לנצח - גם לרע שבו יהיה קיום נצחי. לכן, לאחר החטא אין זה ראוי שהאדם יחיה לעולם, ומשום כך נמנעה מהאדם האפשרות לאכול מעץ החיים.
מאז חטא עץ הדעת, עבודת ה' של האדם ממוקדת בתיקון הערבוב בין הטוב והרע. על ידי שליטה במערכת הרגשות, הרצונות והתשוקות, האדם מסוגל להכניע את הנפש והגוף למילוי רצון ה' המפורט בתורה שניתנה לנו על ידי משה רבינו. כאשר נפנים את המטרה שבשבילה נשלחנו לעולם, ונתבונן כיצד אנחנו מגשימים את מטרת הבריאה, נתמלא בכוח ובחיות לחיות את חיינו על פי התורה והמצוות ולקיימן בהידור. פרשת נח
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף נ"ה. וראה רמב"ן, בראשית, פרק ב', פסוק י"ז. ↩