בני יעקב מרמים?
יעקב ובניו מתיישבים בשכם. חמור, מושל שכם, שולח את שכם בנו למכור ליעקב את חלקת השדה עליה הוא יושב1. שכם רואה את דינה בת יעקב, חושק בה, ואחר כך, כשיצאה לראות בבנות הארץ2, הוא חוטף אותה, "וישכב אותה וַיְעַנֶּהָ"3. לאחר המעשה, שכם מעוניין לשאת את דינה לאישה. בחוצפתו הרבה, חמור אביו פונה ליעקב בבקשה שייתן את דינה בתו לשכם לאישה.
המעשה הוא ביזיון נורא ליעקב ומשפחתו. אולם בני יעקב אינם קמים לנקום בגלוי על העוול והביזיון הנורא שנעשה להם, אלא "ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור במרמה"4, הם פועלים בתחבולה ובעורמה ומעמידים פנים כמסכימים לנישואי דינה לשכם, בתנאי שכל אנשי העיר ימולו את עצמם, וביום השלישי, כשהם כואבים כתוצאה מהמילה, בני יעקב מתנפלים עליהם והורגים בהם.
ונשאלת השאלה: מדוע לא נקמו בני יעקב בשכם ביד רמה? ועוד יש לתמוה: איך בני יעקב הרשו לעצמם לנקוט בתחבולה שבמהלכה הוציאו מפיהם דבר שלכאורה אינו אמת?
חשיפת האמת
אם נדייק בדבריהם של בני יעקב, נגלה שלמעשה הם לא הוציאו מפיהם אפילו שקר אחד. עוד יתגלה לנו כי מה שקרה בפועל, כלל לא היה בתוכניתם המקורית.
כאשר חמור פונה ליעקב בבקשה לתת את דינה לבנו, הוא סבור שיעקב לא יודע דבר על מה ששכם עשה לדינה. חמור פונה ליעקב בתמימות, כביכול, ומבקש את דינה לבנו. אבל בני יעקב מתייחסים אל חמור: "וידברו אשר טימא את דינה אחותם"5. כלומר: אל תיתמם, אנחנו יודעים שהבקשה שלך איננה תמימה, אלא היא באה בעקבות העובדה שבנך טימא את אחותנו.
בני יעקב עונים לחמור ולשכם בדברים קשים, כדי ששכם יכעס ויפתח איתם במריבה, ואז הם ינקמו את נקמתם. לכן הם מוסיפים ואומרים להם: איננו רוצים לתת לכם את דינה, כיוון שאתם ערלים ולא נאה לנו להתחתן עם אנשים נחותים כמותכם.
ביזיון בלתי נסבל
בני יעקב ממשיכים ואומרים: "אך בזאת נֶאות לכם, אם תהיו כמונו, להמול לכם כל זכר"6. בשונה ממה שמובן לכאורה, אין כאן שום התחייבות מצידם לתת את דינה לשכם.
פירוש המילים "אך בזאת נאות לכם", הוא - יש לנו עצה בשבילכם. כלומר, כדאי לכם להיות נימולים ושלמים כמונו. ואם אכן תימולו, ייתכן שאפילו נחתן את ילדינו עם ילדיכם. "ואם לא תשמעו אלינו להמול, ולקחנו את בתנו והלכנו"7. אם תסרבו - עלינו לעזוב, כי זה ביזיון גדול לדינה להיות במקום שבו כולם יודעים מה שכם עשה לה.
למעשה, שכם לא מתרגז מדבריהם, ובטיפשותו הרבה הוא אפילו לא שם לב שבני יעקב לא התחייבו לשום דבר, אלא: "ולא אֵחַר הנער לעשות הדבר"8. לבסוף, הדברים התגלגלו כך שבני יעקב נקמו באנשי שכם בצורה מתוחכמת ונרחבת.