הניסוח הולם?
יהודה ניגש ליוסף ומנסה לעורר את רחמיו ולשכנע אותו שיחוס על בנימין. יהודה היה יכול לשדר מסר קצר ולומר את העיקר - שאם הם ישובו לארץ כנען ללא בנימין, יעקב אביהם לא יוכל להמשיך לחיות. אם כן, למה יהודה מאריך בדברים וחוזר על כל השתלשלות האירועים?
יהודה מסכם את דבריו במילים: "ועתה, כבואי אל עבדך אבי, והנער איננו אתנו, ונפשו קשורה בנפשו; והיה כראותו כי אין הנער - וָמת, והורידו עבדיך את שֵׂיבת עבדך אבינו ביגון שאוֹלה"1. וגם כאן נראה במבט ראשון שיהודה מתנסח בצורה מוזרה. לכאורה היה עליו לומר "והיה כבואי אל עבדך אבי, והנער איננו איתנו - ומת", אך יהודה לא אומר מיד מה עלול לקרות לאביו, אלא מסיים תחילה את המשפט הראשון: "ונפשו קשורה בנפשו"!
אמת צרופה
יהודה יוצא מתוך הנחה שהוא עומד בפני מושל חכם וערמומי, שכבר העליל על בני יעקב שורת עלילות. לכן, הוא מציג את עמדתו בנאום ארוך ומפורט, כדי לשכנע את יוסף שהוא דובר אמת ולא בדה את הדברים מלִבו. וכל זאת, כדי שיוסף אכן יחוס על בנימין.
"אדונִי שאל את עבדיו לאמר, היש לכם אב או אח; ונאמר אל אדונִי, יש לנו אב זקן, וילד זקונים קטן, ואחיו מת, וַיִּוָּתֵר הוא לבדו לאמו, ואביו אֲהֵבוֹ"2. יהודה בעצם שואל בתמיהה: האם אתה זה ששאלת אותנו האם יש לנו אב או אח? הרי אנחנו סיפרנו לך על אבינו ועל אחינו ביוזמתנו, וכבר אז אמרנו לך: "והנה הקטֹן את אבינו היום"3. לכן, יהודה מצפה שיוסף יאמין לכל דבריו על יעקב אביו ועל בנימין אחיו, בנימוק שאיננו מעלה טיעונים חדשים ועובדות חדשות שיש לחשוש שאינן נכונות, אלא הקשר המיוחד בין הנער בנימין לאב הזקן כבר סופר קודם לכן.
יתר על כן, הנער בכלל לא היה אמור להגיע לכאן. הסיבה היחידה שבגללה הוא בא, היא דרישתך: "אם לא יֶרד אחיכם הקטֹן אִתכם, לא תוסיפון לראות פָּנָי"4.
פרידה קשה מנשוא
אחרי תיאור השתלשלות האירועים, במהלכם מוכיח יהודה שכל דבריו אמת, ומאשים את יוסף בכך שבנימין הגיע למצרים, יהודה מגיע למסקנה העולה מדבריו - אם הם ישובו ללא בנימין, אביהם עשוי למות.
את המסקנה הזו הוא מבסס על העובדה ש"נפשו קשורה בנפשו". בדברים אלו יהודה מתכוון לזמן בו אביהם נפרד מבנימין ברדתו למצרים. למרות שמדובר בפרידה לזמן קצר, הדבר ריגש מאוד את יעקב שנפשו קשורה בנפש בנימין. קל וחומר שאם בנימין לא ישוב לבית אביו אלא יישאר עבד במצרים, יעקב לא יוכל לשאת את הגעגועים לצעיר בניו, והוא לא ישרוד את הפרידה הזו.
לכן יהודה פונה ליוסף בבקשה ובתחינה לסגת מדרישתו להשאיר את בנימין כעבד במצרים, וזאת למען יעקב אביהם שבוודאי לא אשם במה שהתרחש על אדמת מצרים.