למה להתנצל?
יהודה ניגש ליוסף ופותח עמו בדברים, בהם הוא מבקש להגן על בנימין אחיו. ונשאלת השאלה: מדוע יהודה היה צריך לגשת ליוסף, הרי יהודה כבר נמצא ליד יוסף ומדבר אִתו?
יהודה ממשיך ואומר ליוסף: "ואל יחר אפך בעבדך, כי כמוך כפרעה"1. כלומר, יהודה מבקש מיוסף שלא יכעס על כך שהוא מדבר ומתחנן אליו. וגם כאן יש לתמוה: ראשית, למה שיוסף יכעס, הרי זה טבעי שיהודה יתחנן על הצלתו של אחיו? ושנית, מה פשר המילים "כי כמוך כפרעה"?
הצעה בעייתית
כדי לענות על השאלות הללו, יש להבין את הסיטואציה בה נמצאים יוסף ויהודה. המפגש הטעון ביניהם מתקיים באולם מושבו של יוסף המלא משרתים, יועצים, ועוד אנשים רבים.
יהודה עומד להציע ליוסף הצעה שאינה עולה בקנה אחד עם אמות המוסר של יוסף - לאסור אדם חף מפשע, ולשחרר את האשם האמיתי.
יוסף שכבר הצהיר בפני אחיו "את האלוקים אני ירא"2, וכבר סירב גם לאסור את כל האחים בגלל אחד שהגביע נמצא בידו, בוודאי לא ייענה להצעתו של יהודה בפומבי.
מאמצי שכנוע מוגברים
יהודה מבין שיוסף לא יוכל להיענות להצעתו להתחלף עם בנימין, בוודאי לא כשהדבר יהיה מפורסם וידוע לכל. לכן יהודה "ניגש" ליוסף ואומר לו: "ידבר נא עבדך דבר באזני אדונִי". כלומר, הוא לוחש על אוזנו בסוד, והוא בהחלט מצרף להצעה התנצלות, ומבקש מיוסף שלא יכעס על ההצעה, שכאמור, עשויה להישמע כבלתי מוסרית.
יהודה ממשיך במאמצי השכנוע ואומר ליוסף: "כי כמוך כפרעה". כלומר, המעמד שלך במצרים הוא של כל-יכול, ואף אחד לא ידרוש ממך דין וחשבון על מעשיך. לכן, פַרסם לכולם שאני הוא הגנב, וקח אותי לעבד, ואילו את בנימין אחי, שַחרר בבקשה. וכך איש לא יֵדע שעשית עוול במשפט.
כדי שהצעתו תהיה עוד יותר משכנעת, יהודה מוסיף ואומר ליוסף כי הוא - יהודה - יהיה עדיף עבורו כעבד, משום שהוא יותר חזק וגיבור מבנימין הצעיר.