כור הברזל
אי אפשר לעסוק בפרשת "וארא" במנותק מסיום פרשת "שמות". כזכור, משה רבינו שאל את האלוקים בצער, מהי סיבתה של הגלות המרה?1 מדוע שלח הקדוש-ברוך-הוא את בניו האהובים לסבול תחת שעבוד קשה ואכזרי כל כך?
התשובה האלוקית הייתה, כי גם במקרים בהם נראה לנו כי אין כל הגיון מאחורי מהלך העניינים, עלינו לזכור כי הכול מכוון ומדויק. יש סיבה לכל דבר, והכל מנוהל על ידי 'מסבב הסיבות', הוא בורא העולם. ה' אמר למשה, כי בני ישראל יֵצאו ממצרים בשרשרת אירועים מופתית, שתהמם את העולם כולו. וכך אסופת העבדים, תהפוך לעם אחד2 המאמין בא-ל אחד. העם הנבחר.
קשיים - צורך עלייה
תורת החסידות חותרת גם להבין כל דבר לעומקו, וגם למצוא בכל אירוע המסופר בתורה, היבטים מעשיים השייכים לחיינו בכל הדורות. מסע הנפש בעולם הזה, נמשל לגלוּת. כלומר, הנשמה הרוחנית שבנו, שמקור חוצבה הוא בדרגות אלוקיות נעלות, נאלצת לשהות במקום זר לה, גוף האדם.
הקשיים שעוברת הנפש במהלך המסע המייגע, נועדו לגרום לה עלייה לחירות רוחנית עמוקה יותר. בדיוק כשם שעל-ידי הקושי והייסורים שליוו את בני ישראל במצרים, הם הפכו מאנשים שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה, בין המצרים שהיו "בזויים מכל האומות"3, ליהודים מזוככים המוכנים לקבל את התורה למרגלות הר סיני, ובכך להעניק מתנה עצומה ואור רוחני עוצמתי להם ולכל יושבי תבל.
המסע הפנימי
אך כאמור, כשם שמסע העם ממצרים, כלל שעבּוּד מפרך, שבמרכזו עבודת פרך פיזית, כך הדרך שעוברת הנפש בעולם הזה הגשמי, כרוכה באתגרים וגם בנפילות. דווקא הניגוד הקיצוני בין הרמה הרוחנית הגבוהה, ממנה נהנתה הנשמה במקורה העליון, לבין התמודדות עם אוירה תאוותנית וחומרית, ממנה סובלת הנשמה בעולם - מחייב אותה להשקיע ולהתייגע בעבודת התשובה, כדי לכפר על כל מעידה וכישלון, ולוּ הקטנים ביותר, בעבודת ה' של האדם.
מִצְוַת התשובה משולה למסע. כזה הכרוך בעבודה שלא נגמרת. וזו המשימה שהוטלה על בני ישראל במסעם הארוך, לעבוד את ה' במדבר.
וזו ההוראה לכל אחד ואחת מאיתנו, בקוראנו את פרשת "וארא":
התודעה שלנו, צריכה להיות מכוונת כל העת להשקעה במִצְוַת התשובה, אשר כשמה כן היא, שוּבהּ4 של הרוח האלוקית המפעמת בקרבנו, אל על, לכיוון שורשה ומקור חוצבה, תחת כיסא הכבוד. וכאשר נשתדל לכוון אל הלך-רוח שכזה - מובטח לנו שנראה ברכה אמיתית בעמלנו.