למה גילוי חלקי בלבד?
הקטע המסעיר החותם את פרשת "שמות", מתאר את זעקת משה כלפי האלוקים1: "למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?"
בתחילת פרשתנו, פרשת "וארא", מגיעה התשובה האלוקית. הקדוש-ברוך-הוא מבטיח למשה, כי הוא יגאל את בני ישראל ויוציאם ממצרים. והמענה מכיל גם נימת ביקורת. הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה: אל האבות, אברהם, יצחק ויעקב, התגליתי - אך לא נודעתי להם בשמי. כלומר, לא נחשפתי אליהם בעוצמתי המלאה. דווקא אליך אני מתגלה במידת האמת שלי.
ה' מעודד את משה לשוב אל בני ישראל, ולבשר להם את ההבטחות האלוקיות על המהפך של מצבם הנוכחי מעָם של עבדים, ליציאה ממצרים בגאון. אך בני ישראל לא שומעים אל משה, "מקוצר רוח ומעבודה קשה"2.
בשלב זה, מתעוררת תהייה מתבקשת. איך ייתכן באמת, שאל האבות הקדושים, אבירי האומה, שהוגדרו בדרגה הרוחנית של ביטול ואיחוד מוחלט עם הבורא3, לא התגלה הקדוש-ברוך-הוא במלוא עוזו?
דווקא לנו ניתנה האפשרות
בכל בוקר, אנו אומרים בתפילה4: "מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול". מוסבר על כך בחסידות, שהמילים "שמו הגדול" מתייחסות לדרגה האלוקית הבלתי מוגבלת, "אור אין סוף", שהוא "משובח ומפואר עדי עד" - מעלה רוחנית נעלית שכזו, היא למעלה אפילו מחלק מהעולמות העליונים, ואינה יורדת "להתלבש" בתוכם.
הקדוש-ברוך-הוא בחר להעניק דווקא לנו את האפשרות להמשיך ("להוריד") לעולם הזה, את האורות הרוחניים הנשגבים ביותר.
העולם לפני מתן-תורה
הדרך היחידה לקבל השפעה כלשהי מדרגת "שמו הגדול", היא דווקא בכוח לימוד התורה וקיום המצוות. כך מורידים את האורות הנעלים ביותר אל עולמינו הגשמי והנחוּת לאין-ערוך אפילו בהשוואה לעולמות רוחניים "נמוכים".
איך זה ייתכן? קשה לענות על כך בהסבר שכלי. הציטוט המוּכר ביותר בהקשר זה, הוא: "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו יתברך דירה בתחתונים"5. ה' רוצה שאורו האינסופי יאיר ויתגלה דווקא בתחתית השפלוּת. מדוע? אמרה חסידית גורסת, כי "על תאווה לא שואלים שאלות"6.
אם כן, זהו ההסבר לכך שבימי האבות לא הייתה התגלות אלוקית במלוא יכולותיה. האבות היו בעולם לפני מתן-תורה, בשונה ממשה רבינו ומבני ישראל לאורך הדורות.
שמות, פרק ה', פסוק כ"ב. ↩
שמות, פרק ו', פסוק ט'. ↩
ראה בראשית רבה, פרשה פ"ב, פיסקא ו'. ↩
בברכת "ברוך שאמר". ↩
מדרש תנחומא, פרשת בחוקותי, סימן ג'. תניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ו (בתחילתו). ↩
ראה אור התורה (לאדמו"ר הצמח צדק), במדבר, כרך ג', פרשת בלק, עמוד תתקצ"ז. 'המשך תרס"ו' (לאדמו"ר הרש"ב) [מהדורת תשע"ח], עמוד י"א. ↩

