אזהרה ופישרה
לבן הוכיח את יעקב על כך שברח מחרן בלי לבקש את רשותו. ובין הדברים אמר: "יש לאל ידי לעשות עמכם רע, וא-לֹהי אביכם אמש אמר אלַי לאמר, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע". הסיבה לאזהרה של הקדוש-ברוך-הוא את לבן שלא ידבר עם יעקב דברים רעים, ברורה. אולם, מדוע ה' מזהיר את לבן לא לדבר עם יעקב גם דברים טובים?
עוד יש להבין: למה בכלל לבן גילה ליעקב שהקדוש-ברוך-הוא מונע ממנו לפגוע בו? הרי לבן היה יכול להסתיר זאת מיעקב, להתחזות לצדיק וחותן טוב, ולהעמיד פנים כאילו הוא עצמו אינו רוצה כלל לפגוע ביעקב?!
סוף טוב, הכל טוב
פירוש המילים "מטוב עד רע" אינו כפשוטו - טוב או רע, אלא מדובר בשלבים. כלומר, להתחיל בטוב ולסיים ברע. כאשר אדם פונה לחברו כדי להוכיח אותו, גם אם הוא פותח בדברים טובים ומהלל ומשבח אותו, אבל מסיים את דבריו ברע, כוונתו היא לומר - למרות כל הטוב, אני עדיין אויב שלך, בגלל הדברים הרעים שעשית לי.
וכך גם להיפך. הפותח את דבריו בתוכחה קשה, אבל מסיים את דבריו באמירה - "ולמרות הכל, אני עדיין אחיך ועדיין אוהב אותך", מתכוון לומר - אחרי הכל, אני אוהב אותך. שכן, "הכל הולך אחר החיתום"1 והסוף קובע.
לכן אומר הקדוש-ברוך-הוא ללבן, שמותר לו להוכיח את יעקב בתנאי שגם אם יתחיל ברע, יסיים בטוב שהוא העיקר. אך בשום אופן לא ידבר "מטוב עד רע". כלומר, לא יפתח בטוב ויסיים ברע.
מתכון לתוכחה
בשש השנים האחרונות לשהותו של יעקב בחרן, צאנו ורכושו גדלו מאוד. יום אחד, בלי הודעה מוקדמת, יעקב קם ועוזב. לבן חושד ביעקב שהוא הרוויח את רכושו במרמה ולכן מיהר לברוח, כדי שלבן לא יתפוס אותו ברמאותו.
ללבן יש גם "הוכחה" לחשדות שלו, אותה הוא אומר ליעקב. לדבריו העובדה שה' התגלה אליו והזהיר אותו מלפגוע ביעקב, מהווה הוכחה כי גלוי וידוע לפני הקדוש-ברוך-הוא שהיה כאן עוול ורמייה מצד יעקב, ולכן הוא מזהיר את לבן מלפגוע ביעקב על כך.
במקום לשמוע את דבריו של הקדוש-ברוך-הוא ולהודות בטעותו, לבן מגייס את אזהרתו של הקדוש-ברוך-הוא לטובתו. לבסוף, יעקב מוכיח ללבן שהצדק איתו, ולבן חוזר לחרן בידיים ריקות.
יש כאן מסר נפלא: כשאדם נאלץ להוכיח את חברו בדברים, עליו לעשות רק לפי הסדר הבא - להתחיל בתוכחה וביקורת, ולסיים בדברים טובים ומקרבים. כך יפעלו הדברים את פעולתם לטובה ולברכה.
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ב, עמוד א'. ↩