דרשה
לשבת

במה נצטווה יהושע?

בפרשה, מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא את משה לקרוא ליהושע, ולהביא אותו אל אוהל מועד. כאשר הם באים, אומר הקדוש-ברוך-הוא למשה: " הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה… וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל ". ולכן, "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶתבְּנֵי יִשְׂרָאֵל "¹.

לכאורה, המילה 'כִּתבו' האמורה בלשון רבים, מתייחסת אל השניים המוזכרים קודם לכן - משה ויהושע הניצבים באוהל מועד.

ונשאלת השאלה:

האם יש כאן ציווי על יהושע לסייע למשה בכתיבת השירה?

הכותב היחיד

קשה לומר כן, שכן התורה כולה נכתבה על ידי משה רבנו, כנאמר בפרשתנו²: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי". ובהמשך - "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר, עַד תֻּמָּם"³, ומכאן שמשה לבדו הוא שכתב את ספר התורה.

גם לגבי הפסוקים המתארים את מיתת משה והאירועים שבעקבותיה, שבהם נֶחְלְקוּ חכמים⁴ האם נכתבו בידי משה או בידי יהושע, ההכרעה היא שנכתבו כולם בידי משה, כפי שמשמע מלשון הכתוב "עד תומם". וכפי שכתב הרמב"ם⁵: "הכל תורה היא, ומשה מפי הגבורה אמרם".

ואם כן, מה תפקידו של יהושע בכתיבת השירה?

והכותבים במשותף

ויש לבאר: אכן, אין ספק שמשה לבדו נצטווה לכתוב את שירת "האזינו" בספר התורה, וכתב את כולה, כנאמר בכתובים המוזכרים לעיל.

ואולם, שירה זו לא נועדה רק להיות כתובה בספר התורה, אלא משה נצטווה ללמד אותה את בני ישראל, ולשים אותה בפיהם, שילמדו לשיר אותה בנועם ובמנגינה, כדי שתהיה לעדות נצחית לבני ישראל⁶.

לשם כך, ציווה הקדוש-ברוך-הוא את משה ויהושע, שיכתבו שניהם עותקים רבים של שירת "האזינו", כדי שיוכלו לתת זאת לכל אחד מישראל שתהא לו השירה לעֵד, ויוכל ללומדה עד שתהיה שגורה בפיו, ולא תישכח מפיו ומפי זרעו.

1. דברים, פרק ל”א, פסוקים ט”ז - י”ט. ↩

2. שם, פסוק ט’. ↩

3. שם, פסוק כ”ד. ↩

4. תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט”ו, עמוד א’. ↩

5. משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י”ג, הלכה ו’. ↩

6. ישנה מסורת מפי המהר"ל מפראג לומר בכל יום לפני התפילה את שירת 'האזינו', והוא ראה בה כסגולה לטהרת המוח והלב. לדעת המהר"ל גם על סוחרים ובעלי מלאכה לומר פרשת 'האזינו' מספר פעמים ביום, משום שהדבר מהווה סגולה להצלחה. לפיכך נדרש כל אחד לדעת "האזינו" בעל-פה. כן ראה המהר"ל באמירת 'האזינו' מספר פעמים ביום סגולה לאריכות ימים (ספר הזיכרונות לאדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש, חלק א' [מהדורת לשון הקודש], עמ' 125). הרבי מליובאוויטש מציין לדברי האברבנאל כאן (דברים, פרק ל”א, פסוק י”ט, דיבור-המתחיל “ועתה כתבו לכם”) ומוסיף ש”אולי יש לומר שמכאן מקור להידוע בעניין גודל לימוד ‘האזינו’ ע”י כל אחד” (ליקוטי שיחות, חלק כ”ד [מהדורת לשון הקודש], עמ’ 282, הערה 81. וראה במראי-המקומות המובאים שם). ↩