דרשה
לשבת

לכוהנים או ללויים?

בפרשתנו מסיים משה את כתיבת התורה, ומוסר אותה לידי הכוהנים - "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה', וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל"¹.

ונשאלת השאלה:

כיצד ייתכן שמשה מסיים את כתיבת התורה כבר עכשיו, בפרשתנו? הרי עדיין יש לפנינו את פרשיות 'האזינו' ו'וזאת הברכה' שטרם נאמרו ונכתבו?

גם האמירה שמשה מסר את התורה לכוהנים, צריכה הסבר. שכן בהמשך הפרשה, מפורש: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר, עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר, לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד"². אם כן, למי מסר משה את התורה, לכוהנים או ללויים?

השירה כספר נפרד

להבהרת הדברים יש להקדים, כי במעמד הר סיני, משה רבנו כתב את שלושת החומשים הראשונים - ספר 'בראשית', ספר 'שמות' וספר 'ויקרא'. את ספר 'במדבר' כתב משה במהלך שנות הנדודים של עַם ישראל במדבר, יום יום כפי האירועים שקרו בזמנו. את ספר 'דברים' כותב משה כעת³. לאחר מעמד הברית שבפרשת 'ניצבים' ולאחר שנפרד מכל שבט ושבט, ישב משה וכתב את דבריו האחרונים לבני ישראל - את ספר 'דברים'.

משה סבר שכאן נִשלמה כתיבת התורה, אלא שהקדוש-ברוך-הוא רצה שבנוסף לכך תיכתב גם 'שירת האזינו', ככתוב - "ועתה כִּתבו לכם את השירה הזאת"⁴. לכן כתב משה גם את 'שירת האזינו' ורק אחר כך נתן את הספר ללויים לשומו מצד הארון. ראיה חזקה לדבר, ממה שכתב האברבנאל בהמשך בפרק ל"ד, פסוק ה': "וממה שאמר ויהי ככלות משה ואמר עד תומם, מורה שמשה מפי הגבורה כתב שם השירה ושאר הפרשיות והברכות וסיפור מיתתו ושאר הדברים עד לעיני כל ישראל כי זהו אמרו עד תומם. ואחרי כתיבתה בשלמות, צוה שיקחו את ספר התורה וישימו אותו מצד ארון ברית ה'".

לעיון, לפסיקה ולעדות

לפי זה, כך מתפרש הפסוק "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי, הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה', וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" - המילה "אֶל" מתייחסת הן אל הכוהנים, והן אל הלויים נושאי הארון. כאילו נאמר: "ויתנה אל הכהנים ואל בני לוי נושאי הארון".

לאחר שהשלים משה את כתיבת התורה, הוא מסר ספר אחד לידי הכוהנים, שמפני היותם המשמשים בקודש, ראוי שיהגו בתורה יומם ולילה, ספר נוסף מסר ללויים נושאי ארון ברית ה', לפי שהם 'יורו המשפטים ליעקב'⁵, וראוי שיהגו בתורה ושתהיה שגורה על פיהם, וספר אחד לזקני ישראל הסנהדרין, כדי שיעיינו בתורה וידונו את דבר המשפט. נמצא, כי נתינת הספרים בפסוקים שלנו, הייתה כדי שיעיינו בהם וילמדו בהם. ואילו הציווי של משה אל הלויים בסוף הפרשה, היה לקחת ספר תורה נוסף, ולגנוז אותו בארון, בכדי שיהיה לעֵד.

1. דברים, פרק ל”א, פסוק ט’. ↩

2. פרק ל”א, פסוקים כ”ד - כ”ו. ↩

3. בנושא זה, ראה גם “תורה שלמה”, חלק י”ט, מילואים, קונטרס סדר כתיבת התורה, עמ’ שלב - 332, ושם מובא יישוב לקושיית האברבנאל על הרמב”ן. אנציקלופדיה תלמודית, ערך ‘תורה שבכתב’, סעיף ‘מהותה ואופן מסירתה’, בקטע ‘סדר כתיבתה’. ↩

4. פרק ל”א, פסוק י”ט. ↩

5. ראה פרק ל”ג, פסוק י’. ↩