דרשה
לשבת

האזהרה שלא תישכח

בפרשתנו, הקדוש-ברוך-הוא אומר למשה רבנו, כי אחרי מותו של משה, עתידים בני ישראל לעזוב את הברית שכרת אִתָּם ה', וללכת אחר עבודה זרה. לשם כך, ה' פוקד על משה ללמד את בני ישראל את שירת "האזינו", בה מפורט מה שעתיד לקרות לבני ישראל, אם לא ישמעו אל מצוות ה', וילכו אחרי אלהים אחרים. שירה זו לא תישכח, ותהיה לעֵד בפני בני ישראל כאשר יתקיימו בהם הצרות האמורות בה, והם ידעו בבירור כי הכל אירע להם בגלל מעשיהם הרעים.

בשירה, מתוארות צרות העתידות לבוא - רעב כבד¹, חרב אויבים², פחד שימלא את הלבבות³ והפסדים קשים במלחמה⁴.

מה התחדש בשירת "האזינו"?

וצריך להבין:

מה החידוש המיוחד של שירת "האזינו"? הרי קללות העתידות לבוא על עם ישראל אם לא ישמרו את מצוות ה', חס וחלילה, כבר קראנו בהרחבה בפרשת כי-תבוא⁵, וכל התופעות הקשות המופיעות בשירת "האזינו", רעב⁶, חרב⁷, פחד⁸, והפסדים מוחצים⁹ - כבר נאמרו לפני כל ישראל בברית המיוחדת שערך משה רבנו בערבות מואב.

אם כן, מה מייחד את שירת "האזינו", כך שהיא דווקא תהיה לעֵד לָעָם, כאשר יתקיימו הצרות הכתובות בה?

שירה מאז ולתמיד

התשובה נעוצה בהבדל המהותי בקבלת העם את הדברים. בפרשתנו, לא מדובר בקללות הכתובות בתורה, אלא בשירה. את השירה הזו, ציווה ה' את משה ללמד את העם ולשים אותה בפיהם, וכאשר ישירו אותה, לא תישכח מפי זרעם.

את הקללות שבפרשת "כי-תבוא" קראו בפני עם ישראל רק אחת לשבע שנים, במעמד 'הקהל'. לא כן שירת "האזינו", אותה מְצַוֶּה ה' שתהיה שגורה בפי כל, כדרכה של שירה, ולא יצטרכו לפתוח את ספר התורה כדי להיזכר בדבר ה', אלא הכל יידעו ויכירו את השירה. וכך היא תהיה להם לעֵד, כאשר יקראו להם רעות רבות וצרות.

השירה תזכיר להם את הברית שעזבו, והם ישובו אל ה', שבסופו של דבר "דם עבדיו יִקּוֹם… וְכִפֶּר אדמתו עַמו"¹⁰.

1. דברים, פרק ל”ב, פסוק כ”ד. ↩

2. שם, פסוק כ”ה. ↩

3. שם. ↩

4. שם, פסוק ל’. ↩

5. דברים, פרק כ”ח. ↩

6. שם, פסוקים נ”ג-נ”ז. ↩

7. שם, פסוק כ”ב. ↩

8. שם, פסוקים ס”ו-ס”ז. ↩

9. שם, פסוק כ”ה. ↩

10. כנאמר בסוף שירת האזינו (פרק ל”ב, פסוק מ”ג). ↩