מה עומד מאחורי השינויים מפרשת 'שלח'?
בנאומו הארוך המתחיל בפרשת 'דברים', משה רבנו מזכיר בפני בני ישראל את חטא המרגלים. למעשה, בפסוקים שבפרשתנו יש סיכום קצר של פרשת המרגלים, שמופיעה באריכות בפרשת 'שלח' שבספר 'במדבר'. ואולם, מעבר לקיצור הדברים, יש כמה שינויים בולטים בין דבריו של משה כאן בפרשת 'דברים', לבין הכתוב בספר 'במדבר'.
בספר 'במדבר' נאמר שהקדוש-ברוך-הוא ציווה את בני ישראל לשלוח מרגלים, ואילו כאן אומר משה שהיוזמה לשליחת המרגלים הייתה של העם. בנוסף, ספר 'במדבר' מתאר בפרוטרוט את ההוראות המדויקות שנתן משה למרגלים, ואילו בפרשתנו דבריו של משה בכלל לא מופיעים. גם דבריהם של המרגלים צונזרו מנאומו של משה, שכן בספר 'במדבר' מסופר כיצד המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה, ואילו בפרשתנו משה אומר רק: "וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ, טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ"1.
מה עומד מאחורי השינויים הללו בדבריו של משה כאן, לעומת המסופר בפרשת 'שלח'?
משה מברר מי אשֵם
להבהרת הדברים, יש להקדים שפֶתח נאומו של משה, נועד לבאר לבני דור הכניסה לארץ, מדוע התעכבו אבותיהם במדבר ארבעים שנה. הדגש בדבריו של משה הוא, שלא הקדוש-ברוך-הוא ולא משה היו הגורם המעכב, אלא בני ישראל עצמם שמאסו בארץ חמדה2.
חטא המרגלים התחיל מהדרישה עזת-הפנים: "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ"3. דרישה זו נבעה מפחד ומחוסר באמונה, אך יותר מכך הייתה בה גם עזות-פנים, כיוון שבני ישראל רצו לעשות זאת מעצמם, מבלי להיוועץ במשה תחילה. הקדוש-ברוך-הוא נענה לבקשתם של ישראל, כדי שלא להגביר את הפחד בליבם, אך הדגיש שהציווי הוא ממנו ועל פי משה, ולא דבר שנעשה על דעת העם עצמו, ולכן אמר - "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים"4.
השמטות מפני השלום
בדבריו כאן, השמיט משה בכוונה את העובדה שהמרגלים יצאו בציוויו של הקדוש-ברוך-הוא, וכן השמיט את דבריו-שלו, כדי שלא תעלה מחשבה בלב מישהו מהשומעים, כאילו הקדוש-ברוך-הוא ומשה היו שותפים בשליחת המרגלים, וגם להם יש חלק בדבר, ואם כן, ההאשמה אינה מוטלת על כתפי העם.
גם את דבריהם הרעים של המרגלים השמיט משה, מחשש שהעלאתם תשוב ותעורר מורך בלבבם של בני ישראל.
ועל כך אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: "מותר לשנות מפני השלום"5.
ונמצא, שבפרשתנו לא בא משה לחזור על כל פרשת המרגלים, אלא רק על מה שנוגע לבירור מי האשֵם.