קשת טבעית כסימן?
אחרי המבול, הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לנח שלא יביא יותר מבול על העולם: "והקימותי את בריתי אִתכם, ולא יִכָּרֵת כל בשר עוד ממי המבול, ולא יהיה עוד מבול לשַׁחֵת הארץ"1. כאות וסימן להבטחתו, מראה ה' לנח את הקשת בענן, ואומר - "את קשתי נתתי בענן, והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ".
העובדה שהקשת נבחרה להיות 'אות ברית' על ההבטחה הזו, דורשת הסבר: הרי הופעתה של הקשת בענן היא תופעה טבעית, ומסתבר שהייתה קיימת גם קודם המבול. אם כן, כיצד מהווה הופעתה סימן להבטחת ה' שמעתה לא יביא יותר מבול על הארץ?
היווצרות הקשת
למעשה, כל מראה וצבע שנראים לעינינו, נוצרים כתוצאה מפגיעה של קרן אור בעצם שאותו אנו רואים, ומחזרתה אל העין שלנו. לכן, כשאין שום מקור אור, לא ניתן לראות דבר, כי לא קיימת קרן אור שחוזרת אל העין. בכל קרן אור מצויים כל הצבעים, וכאשר היא פוגעת בעצם מסוים, קרן האור חוזרת בצבע מסוים, בהתאם למרכיבים של העצם בו היא פגעה. גם הופעתה של הקשת נוצרת מקרן אור הפוגעת בעצם כלשהו וחוזרת אל העין. הקשת נוצרת כאשר קרן אור פוגעת בטיפות מים בזווית מסוימת. כיוון שטיפַּת המים שקופה לחלוטין ואיננה בעלת צבע מוגדר, הרי כאשר קרן האור פוגעת בטיפה, היא מתפצלת לשלל הצבעים הטמונים בה.
עננים דקים
לפני המבול, היו העננים עבים במיוחד, ונשאו בקרבם כמויות עצומות של מים עד כדי כך שברצות ה' ניתך מבול על הארץ. דרך עננים עבים כאלו, לא הייתה לקרני אור השמש אפשרות לחדור. כיוון שכך, גם לא הופיעה קשת בענן, הנוצרת כאמור מקרני האור הפוגעים במים.
לאחר המבול, שינה הקדוש-ברוך-הוא את העננים לדקים ומזוככים יותר, שאינם נושאים כמויות כל-כך גדולות של מים ושלא יוכלו להוריד מבול על הארץ. דרך העננים הללו, הדקים יותר, נוצרה לראשונה האפשרות לקרני אור השמש לחדור - וכך יכלה להיווצר הקשת.
מכאן שאכן גם לפני המבול הייתה יכולה להיווצר קשת בטבע, אלא שעובי העננים לא אִיפשר זאת, ולמעשה לא הופיעה קשת בענן. רק אחרי המבול, כאשר ה' יתברך שינה את טבע העננים, נוצרה בהם לראשונה קשת. לכן, הקשת היא בהחלט ההוכחה הניצחת והטובה ביותר שמעתה ואילך לא יותך שוב מבול מענני השמים על הארץ, שכן הופעתה של הקשת מלמדת שמעתה העננים לא יישאו מים בכמויות כאלו.
בקשת בענן, שנבחרה להיות אות ברית על כך שלעולם לא יהיה עוד מבול, יש חידוש נוסף: הרואה את הקשת בענן, מברך: "ברוך אתה ה' א-לוהינו מלך העולם, זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". לפי ההלכה, המברך פעם אחת ביום על ראיית הקשת, יוצא די חובת הברכה בברכתו הראשונה על כל הפעמים שיראה את הקשת במהלך אותו יום, אך אם התפזרו העננים לגמרי, ואחר כך התקדרו השמים מחדש ושוב נראתה הקשת2, יש לברך מחדש על ראייתה, וזאת, משום שכל קשת היא מציאות חדשה ולא המשך של קודמתה3.
בראשית, פרק ט', פסוק י"א. ↩
ראה סדר ברכת הנהנין לבעל התניא, פרק י"ג, הלכה ט"ז (ושם לעניין ברקים ורעמים). ברכת הבית, שער כ"ט, אות י"ט. פסקי תשובות, אורח חיים, סימן רכ"ט, אות א'. אבל ראה קצות השולחן, סימן ס"ו, בבדי השולחן (סעיף קטן כ"ו) שכתב שמשמע מדברי ה"שערי תשובה" (סימן רכ"ט, סעיף קטן א') שאם הקשת נעלמה לגמרי, ואחר כך חזרה ונראתה, מברך שוב עליה באותו יום, אף אם לא התפזרו העננים בינתיים. וראה פניני הלכה, פרק ט"ו, ברכות הראייה, בהרחבות שם לסעיף י', באריכות. ↩
ראה מחזיק ברכה, אורח חיים, סימן רכ"ט, סעיף קטן א'; משנה ברורה, אורח חיים, סימן רכ"ט, סעיף קטן ב' (לעניין ברכה על הקשת בתוך שלושים יום). ↩