בלבול השפות
כאשר אנשי דור הפלגה ביקשו לבנות "עיר ומגדל", רצה ה' להענישם ואמר1: "הבה נֵרְדָה וְנָבְלָה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". בהמשך לכך מספרת התורה2: "וַיָּפֶץ ה' אותם משם על פני כל הארץ, ויחדלו לבנות העיר".
מקובל לפרש שבלבול שפתם התבטא בכך שלא הבינו איש את שפת רעהו. כדי שאנשים אכן לא יבינו זה את זה, נדרשים שני דברים. האחד שלכל אחד תהיה שפה משלו, שונה משפת רעהו. והשני, שישכח את שפת האם שלו, שהייתה מוכרת גם לרעהו.
אך האם באמת בן-רגע החל כל אחד לדבר בשפה חדשה שלא הייתה קיימת קודם לכן ואיננה מוכרת לאחרים? האם בן-רגע שכחו כולם את שפתם הקודמת? הרי זה חידוש ונס גדול מאוד, ואם אכן כך אירע, הפלא היה צריך להיות יותר מפורש בלשון הפסוקים.
המצאות חדשות - מילים חדשות
ההסבר לכך הוא שבני דור הפלגה רדפו אחר החומר והכבוד ולא ידעו שובעה. במקום להשתמש בשפע הטבעי שהם קיבלו מהקדוש-ברוך-הוא כדי לעבוד אותו, הם פנו לפַתֵּחַ ולהמציא דברים מלאכותיים חדשים, וגם ביקשו לבנות עיר גדולה ומגדל גבוה במיוחד. ברדיפה המוגזמת אחרי חומריות, הם זנחו את התכלית שלשמה נבראו - לעבוד את ה' מתוך השפע שכבר קיים בבריאה. זה היה חטאם שבגללו הקדוש-ברוך-הוא מנע מהם לבצע את התוכניות השאפתניות שלהם.
ולכל זה יש זיקה ישירה לבלבול השפות. שכן, עד אז, בני האדם השתמשו בשפע שברא הקדוש-ברוך-הוא בעולמו באופן טבעי, ולכל הדברים שנוצרו באופן טבעי, היה שֵׁם בשפה היחידה שבה נברא העולם - לשון הקודש, בה לכל דבר כבר היה שֵׁם עצם, כמו: "עץ", "מים", "דשא", וכדומה. כאשר בני האדם החלו להמציא המצאות חדשות ולייצר דברים חדשים בעולם, היה צורך לתת לדברים החדשים שמות ולהמציא מילים חדשות.
ובנקודה זו הם נענשו. במקום שהשמות של החידושים וההמצאות ייבחרו בהסכמה של כולם, ה' עשה שלא יצליחו להגיע להסכמות. כל אחד החליט לתת שֵׁם אחר לכל דבר, וכך אי ההסכמות הללו יצרו מצב בו איש לא הבין את שפת רעהו. חוסר היכולת להידברות, יצר סכסוכים שהביאו להיפרדותם של בני האדם זה מזה, עד שלבסוף נפוצו על פני כל הארץ.
הדרך לשלום ואחדות
בתחילת הדרך, בני דור הפלגה רצו להתאחד, ולהשיג יחד יותר כוח ושררה. אבל רצונם זה הוא אשר גרם לבסוף בדיוק להיפך - פירוד מוחלט.
מכאן ששאיפה לא ראויה המנוגדת לרצון ה', לא יכולה להוביל לאחדות. כאשר כל אחד חושב על כוח ושררה, אין סיכוי לוויתורים הדדיים ולחיים של שלום ואחדות.
אם נשים לנגד עינינו את מטרת הבריאה, להיות שקועים ברוח ולא בחומר, ונלך לאורו של ה' יתברך, יהיה בעולם שלום אמיתי.