ב"ה • פרשת וירא • י״ח בחשון תשפ״ז

האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג

האתר מוקדש לעילוי נשמת הרה"ח ר' אהרן בן ביילא ע"ה ובתיה בת לאה ע"ה אופן

דרשה
לשבת

האתר מוקדש לעילוי נשמת ר' אליהו בן יעקב ע"ה ופרידה בת חנה ע"ה רוזנברג

האתר מוקדש לעילוי נשמת הרה"ח ר' אהרן בן ביילא ע"ה ובתיה בת לאה ע"ה אופן

דרשה 3/10 לפרשה

האברבנאל

נח

"וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ, לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי"

בראשית, פרק ח', פסוק כ"א

דרשה זו עדיין לא נתרמה - מוזמנים לקחת חלק ולתרום לברכה והצלחה.

יצר האדם רע

על הדורות שלפני המבול, אומרת התורה: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"¹. בעקבות הדברים האלה, מחליט הקדוש-ברוך-הוא להביא את המבול על העולם ולהחריב אותו.

לאחר המבול, מבטיח הקדוש-ברוך-הוא: "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם". והקדוש-ברוך-הוא מוסיף ומבאר את הסיבה שלא יביא עוד מבול: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

והדברים תמוהים: מצד אחד, העובדה שיצר האדם רע, מהווה סיבה להחלטת ה' להביא מבול על הארץ. מצד שני, אותה סיבה ממש, היא הגורם להחלטתו של ה' שלא להביא יותר מבול!?

שינוי בהנהגה

בפשטות אכן נראה, שלאחר המבול ה' אומר כי היות שיצר האדם רע, זו סיבה לסליחה ומחילה. אך לאמיתו של דבר, גם כאן עובדה זו מוזכרת כסיבה לעונש, וההבדל הוא רק בסוג העונש.

בדור שלפני המבול, בני האדם הגדישו את הסאה עד שלקב"ה לא נותרה ברירה, כביכול, אלא להענישם בעונש חמור כל כך - מבול והשמדה. אך אחרי המבול, בוחר הקדוש-ברוך-הוא להנהיג את העולם בהנהגה שונה.

לאחר המבול, מדגיש ה' שיצר לב האדם רע "מנעוריו". כלומר, בני האדם מתחילים לחטוא כבר מגיל צעיר. ולכן, אם ה' יעכב את העונש, יצטברו עוונותיהם במידה כזו שלא תיוותר ברירה אלא להביא שוב מבול לעולם. משום כך מחליט ה' לתת את העונשים במנות קטנות המפוזרות לאורך כל חיי האדם, וכך מובטח שלמעשה לא תבוא עוד כליה מוחלטת לעולם.

"לא ישבותו"

ההנהגה החדשה הזו נרמזת בפסוק: "עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו"². לפי המשמעות הפנימית של הדברים, הכוונה לשליחיו של הקדוש-ברוך-הוא אשר "לא ישבותו" - לשלם לכל אדם ואדם כפרי מעלליו.

כאשר האדם ייענש על חטאיו בכל עת, בתבואה ובאקלים, ביום ובלילה, עוונותיו יכופרו טיפין טיפין, ולא יגיע מצב בו חלילה יגדיש את הסאה עד כדי כך שיצטרך לבוא מבול לעולם.

זהו חסדו הגדול של ה', שגם כאשר הוא מעניש את בני האדם, הדבר מתבצע מתוך כוונה למנוע חלילה חורבן גדול, כך שהעונש עצמו הוא מתוך רחמי ה' וחסדיו.

בראשית, פרק ו', פסוק ה'. ↩
בראשית, פרק ח', פסוק כ"ב. ↩

הדרשות
הבאות

1/10

החטאים של דור המבול

"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱ-לֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס"

בראשית, פרק ו', פסוק י"א

2/10

התנאי לקיומו של העולם

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ"

בראשית, פרק ו', פסוק י"ח

4/10

יש עולם אחרי המבול

"וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ"

בראשית, פרק ט', פסוק א'

5/10

קשת בענן - עדות נאמנה לעולם

"אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ"

בראשית, פרק ט', פסוק י"ג

6/10

הקשת קיימת תמיד

"וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱ-לֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ"

בראשית, פרק ט', פסוק ט"ז

7/10

החוטא האמיתי

"וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ"

בראשית, פרק ט', פסוק כ"ב

8/10

לא להתעסקות יתירה בחומר

"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ"

בראשית, פרק י"א, פסוק ד'

9/10

בלבול השפה והמצאות חדשות

"הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם, אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ"

בראשית, פרק י"א, פסוק ז'

10/10

תחילת המסע לארץ ישראל

"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ, וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"

בראשית, פרק י"א, פסוק ל"א