דרשה
לשבת

למה סירב משה לקבל את השליחות?

הקדוש-ברוך-הוא הטיל על משה רבינו שליחות כבירה - להוציא את בני ישראל ממצרים, ולהיות המנהיג הראשון שמוביל את עם ה'. משום מה, משה ניסה להתחמק מהשליחות הגדולה בנימוקים שונים.

ונשאלת השאלה: כבר ראינו שמשה גדל בבית פרעה ויודע תכסיסי מלכות, למדנו גם על אומץ ליבו ועל מסירותו ודאגתו לבני עמו כשהרג את המצרי¹, וכן את הרגישות ואת רדיפת הצדק שלו כשהציל את בנות יתרו מיד הרועים². אם כן, מדוע אדם גדול כמוהו, שניחן בכל הסגולות והיכולות שנחוצות למנהיג, מנסה להתחמק מהשליחות האלוקית הזו?

בנוסף, נדרש ביאור, לשם מה אומר לו הקדוש-ברוך-הוא בדברי השכנוע לקבל את השליחות: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה"?, הרי משה כלל לא ביקש אות? יתירה מזו: מהי המשמעות של אות שעתיד להתקיים רק אחרי שמשה יבצע את שליחותו?

שאלות לבירור מלא

למעשה, לא מדובר בתופעה ייחודית למשה. מצינו דברים דומים אצל אברהם, שכאשר הקדוש-ברוך-הוא הבטיח לו שיגן עליו וירבה את שכרו, הקשה: "מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי"?³ גם ירמיהו, כאשר הקדוש-ברוך-הוא הטיל עליו את התפקיד להיות נביא, הגיב בצורה דומה: "וָאֹמַר אֲהָהּ ה' אֱ-לֹהִים, הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר, כִּי נַעַר אָנֹכִי"⁴.

מובן מאליו, שגדולי האומה כאברהם אבינו, משה רבינו וירמיהו הנביא, לא ניסו לערער על דבריו של הקדוש-ברוך-הוא ולהתחמק ממשימות שהוטלו עליהם. להיפך, השאלות הללו נועדו לברר את דבריו של הקדוש-ברוך-הוא במלואם, ולהבין מדוע בחר דווקא בהם, וכיצד בדיוק עליהם לפעול, ואז יוכלו גם להכניס את עצמם ללא חשש לסכנות גדולות, תוך שהם תולים את ביטחונם בדבריו של הקדוש-ברוך-הוא.

העם שכוחו בסגולתו

משה, בדבריו, מעלה שתי תהיות: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה"⁵ - כיצד אני הקטן אוכל לעמוד בפני מלך אדיר כזה? והשנייה: "וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" - הרי בני ישראל עובדים עבודה זרה, האם הם ראויים לגאולה? על התהייה הראשונה של משה, עונה הקדוש-ברוך הוא: אל תדאג ואל תחשוש, "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ" ואציל אותך מיד פרעה. ומוסיף ואומר: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" - כשם שהסנה הזה בוער באש ואני מציל אותו שלא יתכלה, כך גם אציל אותך מיד פרעה. ולגבי התהייה השנייה של משה, עונה הקדוש-ברוך-הוא: נכון שכעת בני ישראל חוטאים ועובדים עבודה-זרה, אבל בתוך שלושה חודשים⁶ מיציאת מצרים, הם כבר יגיעו לדרגה של קבלת התורה, ויהיו ראויים לרשת את הארץ. כלומר, כך צריך לקרוא את הפסוק: ויאמר ה', כי אהיה עִמך, וזה לך האות כי אני שלחתיך. ובהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את הא-לֹהים על ההר הזה.

עלינו ללמוד מכך, כי עַם ישראל אכן עלול לרדת נמוך מאוד, אך כוחו וייחודו הוא בסגולתו ובפוטנציאל האדיר שטמון בכל אחד ואחת מישראל⁷. ומשה רבינו עצמו הוא עדות לסגולה האדירה שטמונה בכל אחד ואחת מאִתָּנוּ, ועד כמה רחוק אנחנו יכולים להגיע.

1. שמות, פרק ב’, פסוקים י”א-י”ב. ↩

2. שם, פסוקים ט”ז-י”ז. ↩

3. בראשית, פרק ט”ו, פסוק ב’. ↩

4. ירמיה, פרק א’, פסוק ו’. ↩

5. שמות, פרק ג’, פסוק י”א. ↩

6. הכוונה ללוחות הראשונים. ↩

7. ראה “נצח ישראל” למהר”ל, פרק ב’, שם מבואר בהרחבה שדווקא סגולתם האדירה של ישראל, היא הסיבה לכך שכשהם חוטאים, הם נופלים עמוק אפילו יותר מהגויים. ↩