חשיבות המקום
בסיום הפרשה הקודמת, מוזכר שיעקב יצא לדרכו לעבר חרן, בית מגורי המשפחה של רבקה אמו: "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם"1, אם כן, מדוע פרשתנו שבה ומזכירה: "ויצא יעקב מבאר שבע"?2
בנוסף, יש להבין מדוע התורה חוזרת על המילה: "מקום". בפעם הראשונה: "ויפגע במקום", ושוב: "מאבני המקום", ופעם שלישית: "וישכב במקום". לכאורה היה מספיק לכתוב רק "ויפגע במקום, ויקח אבנים, וישם מראשותיו, וישכב"?
מעבר חד
יעקב אבינו גדל בבאר שבע בארץ הבחירה, בצילו של אביו הגדול - יצחק הצדיק. באר שבע הייתה המקום האידיאלי ליעקב לגדול בו מתוך דבֵיקות בה' ברמה רוחנית גבוהה.
במילה "ויצא" מתכוונת התורה להדגיש את המעבר החד שיעקב נאלץ לעשות בצאתו מבית אביו בארץ, אל עבר חרן - מקום שהוא "חרון אף של ה'"3. חרן הייתה מלאה רשעים כמו לבן, ההיפך המוחלט מבאר שבע, ממנה יצא יעקב. היציאה מבאר שבע, אינה פשוטה ליעקב, ולכן בפסוקים הבאים, ה' מחזק ומעודד אותו.
"המקום" אליו מגיע יעקב הוא הר המוריה, עליו נאמר בעקידת יצחק: "וירא (אברהם) את המקום מרחוק"4. יעקב מגיע למקום במקרה - "ויפגע במקום", אך מדובר במקום קדוש. גם האבן עליה הניח יעקב את ראשו, הייתה מאבני המזבח עליו נעקד יצחק. לכן התורה חוזרת וכותבת: "מאבני המקום", ללמדנו שלא היו אלה אבנים רגילות, אלא אבני המזבח עליו יצחק אביו נעקד והיה מוכן למסור את נפשו.
התורה ממשיכה: "וישכב במקום" - לומר לנו ששינה זו לא הייתה סתמית, אלא במקום הקדוש הזה יעקב חולם את חלום הסולם, בו ה' מבטיח שמירה לו ולזרעו.
רמזים לשלושת הבתים
פירוש נוסף לדגש של התורה על ה"מקום" בהקשר זה הוא שהמילה "מקום" רומזת לבית המקדש, עליו נאמר: "אל המקום אשר יבחר ה'"5. המילה "מקום" מוזכרת כאן שלוש פעמים, כנגד שלושת בתי המקדש שעתידים לעמוד בהר המוריה. הפעם הראשונה, "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש", רומזת לבית המקדש הראשון, עליו ניבא הנביא ישעיה בחורבנו: "וָאוֹר חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ"6, כלומר, מרוב צרות החורבן, גם אור השמש יהפוך לחושך; ודבר זה נרמז במילים "כי בא השמש". הפעם השנייה, "ויקח מאבני המקום", רומזת לבית המקדש השני שהיה חסר שלימות, ולכן נאמר בו "מאבני המקום", במשמעות של 'חֶלק ולא הכל'. ואילו הפעם השלישית, "וישכב במקום ההוא", רומזת לבית המקדש השלישי, בו תהיה הנחלה והמנוחה האמיתית, המרומזת במילה "וישכב".
הקדוש-ברוך-הוא רוצה לחזק את יעקב לפני צאתו מאדמת הקודש לחרן, ההיפך הגמור מארץ ישראל. ולכן ה' מוביל אותו אל המקום הקדוש הזה, ומראה לו את בתי המקדש העתידיים ואת הנפלאות שהוא עתיד לעשות לזרעו. בכך מראה ה' ליעקב שבכל מה שעתיד לקרות, הוא נמצא אִתו ועם צאצאיו.