למה ה' "בוחן כליות" צריך לבחון?
בפרשתנו מְצַוֶּה משה רבנו את בני ישראל: "כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת, לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם"1. ואם יאמרו ישראל: 'הרי התורה מתשת כוחו של אדם2 ואם נתייגע בתורה יומם ולילה, נהיה חלשים ולא בריאים, ומניין נתפרנס?', על כך ענה להם משה: "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא" - זִכְרוּ כיצד דאג לכם הקדוש-ברוך-הוא לבריאות ולפרנסה במשך ארבעים שנות המדבר, ואל תדאגו מפני טורח לימוד התורה.
בתוך דבריו, אומר משה דבר שלכאורה תמוה: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא". ונשאלת השאלה: האם הקדוש-ברוך-הוא אינו יודע את אשר בלבבם של ישראל, שהוא צריך לנסותם בניסיונות ולבחון אותם? איך אפשר לומר דבר כזה על "בוחן כליות ולב"3?!
שלוש סיבות לנדודים במדבר
כדי לעמוד על מהות ה'ניסיון' המדובר, נקדים כי בניסיון שכתוב בפרשתנו, אין הכוונה לניסיון בו רוצים לדעת למי האדם נאמן, אלא כאן מדובר בניסיון מלשון 'להתנסות', הכוונה היא לאַמֵּן את עם ישראל ולהרגיל אותם בדברי התורה, שהיו חדשים לבני ישראל, האומה החדשה אחרי מתן תורה. דבר זה מתבטא בפסוקים אלה, בדברי משה רבנו שֶׁמּוֹנֶה שלוש סיבות לנדודים שהקדוש-ברוך-הוא הוביל בהם את בני ישראל במדבר.
הסיבה הראשונה: "לְמַעַן עַנֹּתְךָ" - במצרים היו בני ישראל בתוך מ"ט שערי טומאה, וכשיצאו מארץ הגילולים הזו, היה עליהם לעבור תהליך ארוך של תיקון וטיהור הנפש לעבודת ה'. לכן, כדי למול את לבבם הערל, נדרשה תקופה של עינוי בהליכה במדבר.
הסיבה השנייה: "לְנַסֹּתְךָ" - להרגיל אותך בעמל ובצער. על ידי שישראל יתנסו זמן רב בהליכה במדבר, הם יתרגלו לכך ויקנו את המידה הזו בלבבם.
רק הראויים נשארו
הסיבה השלישית היא: "לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא". אין הכוונה שהקדוש-ברוך-הוא יבדוק האם עם ישראל ישמור את מצוותיו או לא. להיפך, כוונת הדברים היא - הקדוש-ברוך-הוא עושה זאת כי הוא יודע אם תשמור את מצוותיו או לא4.
הקדוש-ברוך-הוא ידע שאילו דור יוצאי מצרים היו נכנסים לארץ מיד עם היציאה ממצרים, הם לא היו שומרים את מצוותיו. לכן הוא הוליך את ישראל ארבעים שנה במדבר, עד תום כל הדור ההוא, כדי להותיר רק את אלו שאכן ישמרו את דבר ה' ואת מצוותיו גם בעת ישיבתם בארץ ישראל5.
דברים, פרק ח’, פסוק א’. ↩
ראה תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ”ו, עמוד ב’. ↩
ירמיה, פרק י”א, פסוק כ’. ↩
האות למ”ד במילה “לדעת”, היא “למ”ד הסיבה”. אין פירוש המילה - “כדי לדעת”, אלא - “בגלל שהוא יודע”. ↩
ומדוע התורה אומרת זאת בצורה כזאת, שמפְּשט המילים משמע כאילו ה’ מנסה ובוחן את ישראל? על כך מתרץ האברבנאל, שהתורה לא אמרה את הדברים הקשים האלה במפורש, מפני כבודם של ישראל. ↩