ארבעים וכמה?
לפי תורת החסידות1, מספר המסעות של בני ישראל במדבר, היה ארבעים ושניים, כי מספר זה מורה על שלימות בתיקון המידות שבלב האדם. בנפש יש שבע מידות, המקבילות לשבע המידות העליונות - מידת החסד, מידת הגבורה, התפארת, הנצח, ההוד, היסוד והמלכות. וכל אחת ממידות אלו כלולה מכל השאר. במידת החסד, למשל: גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, נצח שבחסד, וכן הלאה.
נמצא, כי מספרן של המידות כאשר מכפילים אותן בעצמן, שבע כפול שבע, הוא ארבעים ותשע. אם כן, כיצד מתבטא הקשר בין המידות שמספרן הוא ארבעים ותשע, ומסעותיהם של בני ישראל שמספרם הוא ארבעים ושניים?!
מידה ללא רגש
להבהרת הדברים, נעמוד על מהותה של המידה האחרונה - מידת המלכות. המהות של שאר המידות, היא רגש בלב האדם: רגש של אהבה הנובע ממידת החסד, רגש של יראה הנובע ממידת הגבורה, וכן רגשות של רחמים ממידת התפארת (שהיא ממוצע בין חסד לגבורה), או ניצחון ממידת הנצח, ועוד. ואילו ספירת המלכות, אינה שייכת לרגש מסוים. עניינה הוא להוריד את הרגש שנוצר בליבו של האדם, אל תחום הפעולה והמעשה2.
על ספירה זו, קורא המלך שלמה: "רגליה יורדות מוות"3. כלומר, בעוד שראשה ועיקרה נמצא בליבו ובפנימיותו של האדם, רגליה - שהן החלק התחתון והחיצוני שלה, יורדות לעולם המעשה, הנחשב 'מוות' לעומת העולם הרוחני של נפש האדם.
מידת המלכות נכללת בכל אחת מהמידות, ודרכה המידות יורדות לידי פועַל. זוהי משמעותן של 'מלכות שבחסד', 'מלכות שבגבורה', 'מלכות שבתפארת', וכן הלאה.
'העלאה' ללא 'המשכה'
כשבני ישראל היו במדבר, הם לא עסקו בעבודה הרוחנית של תיקון העולם. זו עבודה השייכת במהותה לארץ ישראל. ואילו בהליכתם "במדבר הגדול והנורא"4 בני ישראל עסקו בעיקר בהתעלות רוחנית של נפשותיהם שלהם. ובלשון החסידות, הם עסקו בעיקר ב'העלאה' מלמטה למעלה, ולא ב'המשכה' מלמעלה למטה. לכן, מידת המלכות שבכל הספירות, לא באה לידי ביטוי בתקופה זו. ואם כן, עבודתם של ישראל במדבר, הייתה בתיקון כל אחת משבע המידות כפי שהיא מכילה את שש המידות האחרות, ללא מידת המלכות. ולפי זה, מספר המידות שתוקנו היה שש כפול שבע = ארבעים ושתיים. בדיוק כמו מספר המסעות5.