מדוע דווקא בהר?
המקום השלושים וארבעה במסעותיהם של בני ישראל בדרכם אל הארץ המובטחת, הוא "הֹׁר ההר". אך מקום זה אינו עוד מקום חנייה סטנדרטי. זהו המקום שאותו הועיד הקדוש-ברוך-הוא כמקום שבו יֵלך אהרן הכהן לעולמו. ולמרות שעמוד הענן היה מורה את הדרך לבני ישראל, ו"מהלֵך לפניהם, כל הנמוך מגביהו, וכל הגבוה מנמיכו"1, הקדוש-ברוך-הוא השאיר שלושה הרים במדבר על מכונם: הר סיני למתן-תורה, הר נבו לקבורת משה, והֹר ההר לקבורת אהרן2.
וצריך להבין:
מדוע כל-כך חשוב שאהרן ייקבר על גבי הר, עד שלשם כך היה צריך לשנות מהסדר הקבוע, לפיו כל הר הופך למישור על-ידי עמוד הענן, ולהשאיר את הֹר ההר על כנו רק לצורך זה?
כפייה מסוג אחר
חז"ל מספרים שבזמן מתן-תורה "כפה הקדוש-ברוך-הוא עליהם (על בני ישראל) את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם"3.
והשאלה נזעקת: הרי אחד מיסודות האמונה היהודית, הוא עקרון הבחירה החופשית הנתונה בידי האדם, כפי שכותב הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו… ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה"4. אם כן, מדוע כפה הקדוש-ברוך-הוא על בני ישראל לקבל את התורה? ובכלל, איזו משמעות יש לקבלה מתוך כפייה והכרח?
מוסבר על כך בתורת החסידות5, שאין הכוונה כפשוטם של דברים, שבני ישראל קיבלו את התורה מול איום שאם לא יקבלוה, חייהם יהיו בסכנה. הכוונה היא ל'כפייה' מסוג אחר. הר מסמל את רגש האהבה הגואה בליבו של האדם. עבודה זו עניינה להגביה ולקרב את ליבו של האדם אל בוראו, וכיוון שהיא מתוך התנשאות והגבהה, במובן החיובי של התעלות רוחנית, היא נמשלה להר. מכאן שכאשר הקדוש-ברוך-הוא כפה על ישראל "הר כגיגית", הכוונה היא שגילה עליהם מֵאורו הגדול התגלות כל-כך עוצמתית, שעוררה בליבותיהם של בני ישראל רגשות עזים של אהבה, עד כדי כך שהם 'נאלצו' לקבל את התורה באהבה וברצון6.
אהבה רבה
אהרן הכהן עבד את האלוקים כל חייו באהבה נעלית ואמיתית. לכן, קבורתו של אהרן הייתה דווקא על גבי הר, המסמל את עוצמת רגש האהבה המגביה את לב האדם לבוראו. יתירה מכך, אהרן היה אוהב את ה' במידה כל-כך גדולה, שקבורתו לא הייתה על הר רגיל, אלא ב'הׁר ההר', הר על גבי הר, להורות על אהבתו את ה' במידה רבה ועצומה7.
מדרש תנחומא, פרשת בשלח, סימן ג'. ↩
פירושי רש"י ורבינו בחיי לבמדבר, פרק כ', פסוק כ"ב. ↩
תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד א'. ↩
משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ה', הלכות א'- ג'. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', שיר השירים, דף מ"ה, ב'. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת ראה, דף כ"ב, א': "שבשעת מתן-תורה כפה עליהם הר כגיגית כו' ומכאן מודעא רבא לאורייתא [ראה תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד א', וברש"י שם], וידוע פירוש ועניין 'כפה עליהם הר' שהוא בחינת 'וימינו תחבקני' [שיר השירים, פרק ב', פסוק ו'], דהיינו התגלות אהבה העליונה לישראל, כמו שכתוב [מלאכי, פרק א', פסוק ב']: 'אהבתי אֶתכם, אמר ה". ועל-ידי זה ממילא נתעורר האהבה גם כן בנשמות ישראל על-דרך 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם' כו' [משלי, פרק כ"ז, פסוק י"ט], עד שבאו לכלות הנפש, וזהו ה'מודעא רבא', דהיינו שאתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה] זו שלהם, לא היה בבחירה ורצון, כי-אם שעל-ידי הגילוי מלמעלה נמשך ממילא בליבם כל-כך כך כו'"… ↩
ראה 'ליקוטי תורה', פרשת נשא, דף כ"א, א' (וראה שם, דף כ"ג, א'-ב'). ↩