למה נזכרת כאן הבחירה?
בפסוקים הבאים1, משה רבנו מוסיף ומחזק את בני ישראל, ומנמק מדוע עליהם לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ, כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ… לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ. הֵן לַה' אֱ-לֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ. רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה…. כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהֵי הָאֱ-לֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים, הָאֵ-ל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד".
בדבריו, משה מתאר את גדולתו של הקדוש-ברוך-הוא שברא את השמים ואת הארץ, וכן את העובדה שה' שופט בצדק - "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד".
ואולם בין שני העניינים הללו על גדולתו של הקדוש-ברוך-הוא, מופיע פסוק שלכאורה אינו קשור לעניין - "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".
ונשאלת השאלה: מה עניינו של הפסוק הזה? ומדוע הוא מופיע כאן?
הכל ממנו ושלו
להבהרת הדברים, עלינו לעיין שנית בדברי הפסוק - "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ". משה מדגיש שמצוות התורה וחוקיה, לא נועדו לטובתו של הקדוש-ברוך-הוא, אלא בשביל ישראל - "לְטוֹב לָךְ".
ובפסוק הבא, משה מוכיח את דבריו - "הֵן לַה' אֱ-לֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם, הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ". כלומר, לקדוש-ברוך-הוא לא חסר דבר, שהרי כל המציאות היא ממנו ושלו, והקדוש-ברוך-הוא מצידו אינו זקוק לכך שנקיים את המצוות.
אם כן, לשם מה ניתנו המצוות לישראל?
בחירה בלתי תלויה
על השאלה הזו, עונה משה בפסוק הבא: "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם, וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה" - הקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את תורתו ומצוותיו מפני אהבתו את אבותינו, ומפני בחירתו בהם ובזרעם אחריהם להיות לו לעם סגולה מכל העמים.
אמת, לעיתים אנו פועלים באופן הפוך מאבותינו, אבל בחירתו של הקדוש-ברוך-הוא באבותינו וּבָנוּ, היא בחירה עצמית, בלתי תלויה בשום תנאי.
נשכיל להבין, שהתורה והמצוות ניתנו לנו בזכות אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא אותנו, וממילא נראה כי לא מדובר בגזירות חיצוניות לנו, אלא שהן מתאימות לטבענו ולטובתנו, כדי שנהיה קשורים לה', דבר שאף אומה אחרת לא זכתה בו.
דברים, פרק י’, פסוקים י”ב - י”ג - י”ד - ט”ו - י”ז. ↩