שבועה על-תנאי?!
פרשתנו נפתחת בפסוק: "והיה עֵקֶב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם, ושמר ה' אֱ-לֹהֶיךָ לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
ולכאורה, יש כאן סתירה מובנית. משה מבטיח לישראל, שאם ישמרו את מצוותיו של הקדוש-ברוך-הוא, גם הקדוש-ברוך-הוא מצידו ישמור לבני ישראל את הברית ואת החסד, ויקיים את ההבטחות אשר נשבע לאברהם, ליצחק וליעקב.
ונשאלת השאלה: אם הקדוש-ברוך-הוא כבר נשבע לאבות שיקיים את הבטחתו, כיצד הוא תולה כעת את קיום הבטחתו במעשיהם של בני ישראל? הייתכן שאם בני ישראל לא ישמרו את המצוות, הקדוש-ברוך-הוא יפר את הבטחתו, חס ושלום?
קיום ההבטחה לדור אחר
הרשב"ם עמד על קושיה זו, וכך הוא תירץ אותה: "כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המצוות - לא ישמור לך אלא לדור אחר".
כלומר, אכן אין ספק כי הקדוש-ברוך-הוא יעמוד בדיבורו ויקיים את הבטחתו, אלא שההבטחה שהבטיח לאבות הקדושים אברהם ליצחק וליעקב, לא חייבת להתקיים בכל דור ודור. ואם יקום דור שאיננו ראוי, הבטחתו של הקדוש-ברוך-הוא לא תתקיים בו, אלא בדור אחר.
כלים ראויים לשפע
ויש לפרש באופן דומה, אך להוסיף כי השבועה שנשבע הקדוש-ברוך-הוא לישראל, הייתה מלכתחילה שבועה על תנאי.
כלומר: הקדוש-ברוך-הוא מצידו יקיים את הבטחתו בכל מצב, אבל כדי שעם ישראל יוכלו לקבל את השפע האלוקי, עליהם להיות מוכנים לכך. אם בני ישראל לא יהיו כלים ראויים לקבלת השפע, לא יהיה להבטחות על מי לחוּל, וממילא לא נזכה לחזות במימושן.
יהי רצון, שנזכה לחזות במהרה בהתממשות הבטחותיו של הקדוש-ברוך-הוא לאבותינו, וגם אנו צריכים להיות כלי לקבלת השפע.